FORGOT YOUR DETAILS?

תמונה משפחתית בפסח

במעמד 30 חודשים בממלכה הקסומה, מיד אחרי ביקור נוסף במולדת, ועוד בפסח….יציאה מעבדות לחרות כזה… עלו בי מחשבות חדשות, כאלו שגם אם שמתי אליהן לב לפני כמה חודשים, הפעם הטביעו חותם ממשי על ההבנה של מי אני ואנחנו היום, בגלל ובזכות הרילוקשיין. מי הזיז את הקצב שלי? – מחשבות על קצב הקצב בכבישים, קצב הקריירה,

מיחם להסרת קרח מהאוטו

כבר כמה זמן שאני חושבת ולא מוצאת על מה לכתוב את הפוסט הבא לבלוג. כתיבה עבורי היא תרפויטית לחלוטין, וכן, גם התגובות שאתם מקדישים מזמנכם וכותבים לי על הפוסטים, תמיד מחממות ת'לב ובמינוס חצי מעלה, זה Must  ולא Nice to have 🙂 אתמול, בשיחה עם חמותי האהובה ויש לציין קוראת קבועה ומפרגנת במיוחד בבלוג, שיתפתי

שנה 3 בפתח…ומה רמת המתח?

יום שישי, 30 נובמבר 2018 by
שנה 3 בפתח

בדיוק לפני שנתיים כשפייסבוק הזכיר לי הבוקר (כאילו ששכחתי :-)) כי לפני שנתיים  – 30.1.16, עלינו כולנו בטיסת  One way ticket לממלכה הקסומה… אני עוד קצת בשוק! בהלם! קצת המומה! שחלפה עוד שנה 24 חודשים שלמים כמות מטורפת של יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום…. ושנה 3 לרילוקשיין בפתח. יש רבים שמציינים שהשנה הראשונה הכי

ראש השנה- כולנו

עוד לפני שטסנו בכרטיס חד כיווני ליעד הרילו שלנו, ידענו כי לקראת ציון שנתיים למעבר, נהייה זכאים מאלוהי ההייטק היקרים ל "ביקור מולדת", ונגיע מלאי התרגשות לארץ הקודש בתקופת החופש הגדול (מאוד! …בעצם תלוי את מי שואלים..). חודשים חיכינו, תכננו וציפינו, גם ציפו, תכננו וחיכו לנו זה הגיע, מלא חוויות, קשת של רגשות, משפחה, חברים,

אמא ברילוקשיין

אחרי שבוע שאני לבד עם הילדים, בעודי מפרגנת ומאושרת עבור האיש שלי שהפעם הרשה לעצמו סוף סוף להגשים חלום של טיול אופנועים מרהיב ברחבי אירופה, אני כותבת שורות אלו… בתחושה שהייתי עושה הכל בדיוק אותו הדבר ובמקביל עושה הכל הפוך לגמרי… כי  –  "אמא ברילוקשיין" חיה רב הזמן בשיא – שיא הטוב ושיא הרע… לחיות

שנה וחצי בממלכה הקסומה… תקופה שמצד אחד נתפסת –  "וואו, ככ הרבה – איך שהזמן טס!" ומצד שני לא פעם אנחנו תופסים את עצמנו חושבים –  "וואלה? אנחנו חיים באנגליה? זה אמיתי?" רבים אומרים שאחרי שנה יש תחושה שרכבת ההרים נרגעת קצת ורבים מוסיפים כי אחרי שנה וחצי יש כבר שקט! אצלי כמו תמיד המוח עובד, הלב

אני עם משקפים- לא גינגית

"אני רוצה את זה מאוד אבל בהבנה וקבלה שלמה של שנינו שאני לא עובדת!" משפט שאמרתי לשלומי כשהצגתי בפניו את הרצון שלי לעשות רילוקשיין ואת כל ההזדמנות האדירה, שאני רואה במעבר הזה, לכל אחד ואחת מאיתנו ולתא המשפחתי שבנינו והקמנו. אז…זה היה הסיכום! היה גם ברור שבשנה הראשונה "כשהילדים מתאקלמים" זה מאוד הגיוני ונכון ומדויק

נולדתי מחדש

באחד הפוסטים שפרסמתי בפייסבוק, שם כבר מצליחים לראות דרך עין המצלמה, כי ירדתי לא מעט במשקל, רשמה לי חברה – ממש נולדת מחדש! זה גרם לי לחשוב לרגע…גם לאור זה שהנה ואנחנו כמעט 42 שבועת (סימפטום של "הריון/רילוקשיין " ראשון :-)) בממלכה הקסומה – האומנם נולדתי מחדש? האם אני אותה שחף? מי אני כאן חוץ מאמא

היוש ושבת שלום, וואי, וואי, איך שהמן טס והנה אנחנו שני שליש של שנה, בממלכה הקסומה. גם לכם עבר מהר? 🙂 אחרי הפוסט הקודם ( גם אנשים חזקים יכולים להישבר) אבקש לצטט חברה חדשה שלי מהממלכה: " עוד לא הומצא המניאק שהצליח לעצור את הזמן"  – וטוב שכך! הזמן עושה את שלו, מרפא ובעיקר מאפשר

מאחורי הקלעים – במוח שלי: "את באמת הולכת להוציא את הכביסה המלוכלכת שלך החוצה?… את לא חושבת שנכון להתמודד לבד עם הדברים האלו בלי שכולם יהיו מעורבים "… המחשבות שרצו במוח השמאלי כשהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה… "מצידי, שכל העולם ואחותו יידע! כתיבה עושה לך טוב והשיתוף…אם המסר יעבור ואולי אולי אולי יעזור /יקל איפשהו,

TOP