FORGOT YOUR DETAILS?

אני אמא הליקופטר – סיכום 5.5 חודשים בממלכה הקסומה

by / יום שני, 08 מאי 2017 / Published in כללי, מצפנים פורצת גבולות
אמא הליקופטר

אני אמא הליקופוטר – תובנה לא פשוטה איתה אני מסכמת 5.5 חודשים בממלכה הקסומה…

רגע הסבר….הורות הליקופטר, היא הורות ששמה את הילד במרכז, באופן כזה שלפחות על פי הבנתי, מאפשר לילד להימנע מלקחת אחריות, ע"י העברת האחריות כולה, להורה!
יש שטוענים כי הורות מהסוג הזה, היא גורם דכאון משמעותי בקרב הורים….

ועכשיו, ברשותך, אתחיל מהסוף –
הנה, כפי שצפתה הפולנייה ( אני כמובן), אחרי 5.5 חודשים בממלכה הקסומה,ירדתי מהענן!
לא שזה לא היה צפוי
ואני רחוקה מלהיות "על הפנים"
ובכל זאת,
אחרי 3 ימים של שפעת שעילפה אותי, הרגע הגיע, ואחרי ההתלהבות ההיסטרית,
אני עדיין מתלהבת אך כעת…
מצוידת בתובנות חדשות, חלקן לא היו לי פשוטות בכלל.

השעה אצלי, 3.5 לפנות בוקר, ואחרי שזה כבר הלילה ה- 3 שאני מתעוררת ככ מוקדם,  
היה לי ברור שהגיע הזמן, לשבת ולכתוב את זה החוצה,
ואם משהו כ"כ ברור לי, אני קמה ועושה,
גם אם זה לצאת מהמיטה החמה למשרד הקריר משהו…

ועכשיו נחזור די הרבה אחורה…

גדלתי כילדת מפתח עם אחותי הצעירה ממני בשנתיים.
עד היום, למרות הפרצופים להם זכתה אמא שלי, אני מודה להורי על מתנת העצמאות הזו שהם נתנו לי.
ולמרות שבכל יום בצהרי היום, השכן מלמעלה, היה מעלה לי ולרונה סנדוויצ’ים עם נקניק,
כי היה בטוח שהצעקות שהוא שומע, נובעות מטיפוס אינטנסיבי על הקירות מרעב….המסכנות,
אני רואה בכך, מתנה לחיים שפיתחה אצלי חוסן נפשי והבנה עצומה של – YES, I CAN !
ודרך אגב…סתם הלכנו מכות:-)

ובמנהרת הזמן המהירה, אני חוזרת איתך לחודש מרץ 2017…

בסוף מרץ, אחרי 3.5 חודשים בלבד בממלכה הקסומה, הגענו לישראל!
עוד לפני שעברנו ללונדון וידענו על תאריך חתונתה של אחותי, שיערנו, אני וכל מי שהרגיש בנוח לאמר זאת בקול רם, שזה יהיה צעד לא פשוט במעבר שלנו.
אם זאת…יש חתונה
סיבה למסיבה
אחותי הקטנה
מה, לא נבוא? ברור שכן
ומשם נתמודד….
תמונת חתונה

כילדת מפתח, תמיד הערכתי ועודדתי עצמאות בילדי,
אם זאת, כשהשפה המדוברת, היא לא שפת האם של ילדייך ואת אמא במשרה מלאה – עיקר הבית,
מצאתי את עצמי, מגוננת, דואגת, פועלת, עושה – עושה – עושה,
בטוטאליות האופיינית לג'ינג'ית שאני.
הביקור בישראל היה גדוש במשפחה, חברים של הילדים, קצת מאוד חברים שלנו, בשמש חמימה ואפילו הספקנו חופשה זוגית קצרה כשחמותי האלופה, דואגת להחזיר את הילדודס ללונדון- "הביתה".

האמת….לא נשמתי!
ולא רק בגלל העומס, אלא כי אחרי שכ"כ שמחתי לפגוש את מהמשפחה האהובה והמעט חברים שהצלחתי, התגעגעתי ממש ללונדון – לשקט, לאיזון, לבית, לקהילה שככ מבינה…טוטאלית, כבר אמרתי?
חשבתי לכתוב ל זה פוסט שלם, על ההבדלים בין לונדון לישראל וויתרתי כי זה הרגיש לי יהיר מדי ובמיוחד בחודש של יום העצמאות, הרי אין לנו מדינה אחרת….לא?…?
ואכן,
אחרי שהיה לנו כ"כ כיף עם סבתא בלונדון
החזרה ללימודים ולמסגרות
היתה מאתגרת מאוד!
(תודה ענקית על אותן תגובות במדיות השונות על אותו סטטוס של בוקר שגרם לי להרגיש שהענן שלי מצטמצם)

תמונה - פוסט 4- סטטוס בפייס

ואיך אני מתמודדת עם כל זה, אני נשאלת מעת לעת, בעיקר מאותם אלו שמקפידים לשמור על קשר…?
נקרעת מבפנים,
מנסה לשמור על פאסון מול הילדים מבחוץ
וממשיכה…….
לגונן, לטפל, לעשות – לעשות- לעשות!

ברשותך, אני מבקשת לפתוח סוגריים () ולחדד תובנה ראשונה – החיים מלאים בגוונים של אפור
וחייבים – חייבים- רוצים- רוצים
לזכור את זה ולהזכיר את זה לעצמנו כל הזמן!

כך שבתוך האתגרים, היו לנו בחודשים האחרונים גם מלא חוויות מקסימות,
מיוחדות, אישיות, זוגיות ומשפחתיות שתמונות שוות יותר מאלף מילים כדי לתאר את ההרגשה.
חודש כיף- בלוג 4חודש כיף 2- בלוג 4

כולל –
שיפור מטורף באנגלית
רמות חדשות של חברויות שנוצרות לאור וגלי עם ילדים שמגיעים ממקומות שונים בעולם והיום גרים כאן – להלן ערב "יום כדור הארץ" שעשו אצל אור וגלי בבית הספר המאחד את כל המדינות והמאכלים שלהם לערב נפלא ומלא כל טוב.
יום העולם - בלוג 4

ואחרי שסגרתי סוגריים…
הבנתי שלהיות במקום של:
לעשות- לעשות- לעשות, לגונן – לגונן- לגונן….ידה-ידה-ידה
יכול לעשות לילדים מסוימים טוב
ולילדים אחרים, אפשרות לברוח מאחריות כי הרי "אמא כבר תעשה לי….", "אמא תדבר שאני לא צריכה להיבחן", "אמא תבדוק אם יש לי שיעורי בית" ו…..

וזה כ"כ לא אני!
כ"כ לא אני שמעריכה את מתנת "ילדת המפתח" שניתנה לי
כ"כ לא אני להיות "אמא הליקופטר " שלוקחת את האחריות במקום לחנך איך לתת ולהתמודד
וברגע שהבנתי ש"אני" כבר לא לגמרי "אני" בנושא הזה, ירדתי מהענן!

והתובנה השנייה והמסכמת מבחינתי,
גם כשאת עושה את הכל, תמיד תבחני אם את עושה את הכל כך שזה תואם את הערכים שלך?
גם כשנראה לך שזה בדיוק מה שצריך, תעצרי ו"תמדדי" אם אכן התוצאות המתקבלות הם אלו הרצויות?
גם כשאת טוטאלית ובסה"כ הרי רוצה את הכי טוב לך ולילדים שלך, את יכולה לטעות,
מזה הרי לומדים ומתפתחים,
ואף פעם לא מאוחר לתקן את זה!

הכי חשוב, גם כשאת "במעבר" – תישארי את ואל תלכי לאיבוד!

אז קיבצתי לי כמה משפטים שלמרות שאני כבר לא על ענן,
נותנים לי הרגשת ריחוף (ואפילו מחזירים אותי למיטה לישון בכיף ת'שעה וחצי שנותרה לי)

אמא/אבא = לחיות באהבה עם סימני שאלה
אמא/אבא = להיות מסוגלים לראות את התמונה הלאה
אמא/אבא = לזכור ולהזכיר לפחות 50 גוונים של אפור
אמא/אבא = כל ירידה היא מינוף לעלייה
אמא/אבא = הכי טבעי לטעות, הכי אנושי ללמוד מזה לפעם הבאה

אמא/אבא = הליקופטר זה יופי לסיור בשמיים, פחות לערכים שנרצה להעניק לילדינו

אם יש לך משלך, אשמח מאוד לתוספות, בתגובה לבלוג כדי להמשיך את הריחוף של כולנו :=)

מבטיחה להמשיך ולעדכן,
גם אם לא בשבילכם, אז עבורי 🙂
ומצפה לחודש חדש על ענן ששומר על מי שאני!


שלך,

שחף ויינר איתן
מצפנים פורצת גבולות
שתמיד שמחה לגם קצת מזל : פרסת סוס ששלומי מצא על רצפת הרחוב בקולומביה וכעת נמצאת קרוב לליבי

פרסה למזל טוב

15 Responses to “אני אמא הליקופטר – סיכום 5.5 חודשים בממלכה הקסומה”

  1. ריגשת אותי כל כך! כל כך הרבה סימני שאלה שיש לי בתהליך הזה של להיות אמא וזה כל כך מעודד לקרוא כאלה פוסטים. תודה לך על השיתוף, מחכה להמשך

    • admin says : הגב

      תודה רבה לך חן יקרה על תגובתך האוטנטית והמשתפת ואכן סימני שאלה אין סופיים וטוב שכך, הרי אחרת היה לנו משעמם:-)
      באמת חושבת ומאמינה שעלינו לשים אותם יותר ולא להתבייש בהם. רק ככה נלמד.
      תהני מהדרך ומבטיחה להמשיך:-)

  2. Nivi alon says : הגב

    אויש נהדרת שכמותך
    זה ברור שסופו של כל ענן לפוג אבל עצם ההתחדשות וההתמודדות הן בגדר מצב עננות מתמשך…..

  3. יונית ספיר says : הגב

    נהדרת! כל עוד את מקשיבה לעצמך, עושה בדק בית לפעמים חושבת…מה מתאים לי, מה פחות ומשנה מסלול מחדש בהתאם לצרכים ולרצונות שלך (ושל האהובים שלך) הכל בסדר 😉

  4. חיבוק חזק ממי שלי. אני יודעת שהשיתוף שלך כאן הוא מפולטר ומרוכך.
    קוראת את הבלוג שלך כמו עתידות בבזוקה…
    מקווה שבשלב שאנחנו נתמודד עם קשיים דומים כבר תהיי אחרי רוב הקשיים ואדע לאן לשאת עיניים בציפיה.
    נשיקות

    • admin says : הגב

      חיבוקים חזרה בובה ואמן אמן ובכל מקרה, אני אוזן כתפת ( אוזן קשבת וכתף תומכת כפי שמגדירה את זה טלטול :-)) עבורך!
      ואכן…חלק מהכביסה התכבסה עמוק בליבי …
      נשיקות לכולכם מכולנו

  5. אהבתי את הפוסטרים. תבנות מאוד חשובות. הישום לא פשוט.
    הילדים מתרגלים לכל דבר שאנחנו נצליח להרגיל אותם
    נשמע שאת אימא מדהימה
    העיקר להנות להנות
    יום מקסים
    ירדנה

  6. יעל עיני says : הגב

    שיתוף כל כך חשוב.
    כי כמו שאני למדתי (גם מעצמי, וגם מהורים שמגיעים לסדנאות שלי), אנחנו ממעטים לעצור ולבחון. וזה שעצרת ובחנת – והסקת מסקנות ושיתפת איתנו. חשוב!!
    תודה (:

    • admin says : הגב

      תודה לך יעלי יקרה לי!
      ממפגש אחד איתך למדתי ככ הרבה על הקונסטלציה המשפחתית שלי שאני בהחלט מאמצת את הסכמתך כאישור חשוב לכולנו, להורות ובכלל לחיים.
      נשיקות

  7. הי שחף נעים להכיר אני תמרי.
    אז ככה…קודם כל קוראת אותך ואוהבת מאוד את מה שכתבת כאן לפנות בוקר. השעות הכי מבורכות לפוסטים!! ואיך רציתי להכניס כאן את וייז לשיחה 🙂 (אצלנו היא נקבה בבית) ממש שמעתי אותה ברקע מדברת יחד איתך.
    המחשבה של מה לשנות ואיך, על מה לשמור, מה לשפר, לאן לפנות, לכאן או לכאן, מה הדרך הנכונה והאם נגיע איתה ליעד? בזמן? לא בזמן? נתבלבל או לא? וייז תשתגע או לא?
    אני מרגישה שמתחת לפני השטח של המילים שכתבת כאן, מסתתרים דברים רבים ונוספים. לא פשוטים אבל מאוד נוכחים ואמיתיים.
    אוהבת מאוד את התובנות שלך שחף ואת בהירות המחשבה שבאה ממקום מציאותי ואמיתי. מקום של התמודדות ושל להעביר הלאה את מה שאת יודעת לעשות כל כך טוב.
    ומכיון שאני אישה של אהבה ומילים אני מתחברת איתך למשפט הראשון: לחיות באהבה עם סימני שאלה.
    אני חושבת שזה הבסיס להכל. לחיות באהבה ולתת לסימני השאלה האלו ללמד אותנו את שיעורי ההורות. ואת שיעורי החיים בכלל. אהבה היא תמיד בסיס איתן להכל.
    תודה על פוסט מכונן שמזכיר לי גם אחרי 17 שנה שאמא זה בהחלט המקצוע הכי קשה והכי משתלם שיש…

    • admin says : הגב

      תמרי יקרה מאוד מאוד,
      ריגשת אותי ונגעת בי עמוק בתגובתך!
      גם אני אוהבת את עניין סימני השאלה – בחיים, בעסקים, בהורות , בזוגיות ואיפה שרק אפשר כי זה מראה שיש מוכנות ללמידה.
      את וויז, כאחת שקראה לעסק ולבלוג של מצפנים, אני בהחלט מעריכה והיא כל הזמן במחשבותי.
      שיהיה לנו המשך הצלחה במקצוע הכי מאתגר ומספק בעולם.
      חיבוק ממני אלייך היישר מהממלכה הקסומה

  8. אריאלה ניסנהויז says : הגב

    שלף יקרה
    כייף שאת משתפת אותנו במה שעובר עלייך ועל כל המשפחה ❤️תמיד מדייקת כן בכל גיל אנו שואלים את עצמינו אם אנחנו מתנהגים בהתאם לערכים שלנו ?
    הכל בסדר סומכת עליך ועל שלומי שאתם עושים עבודה נפלאה?♥️?

  9. הי שחף, נעים להכיר 🙂
    נהנתי מאוד לקרוא אותך. את כותבת בכזו פתיחות וכנות, ממש נוגע ללב.
    לא הכרתי את המושג הזה, אמא הליקופטר, אבל בהחלט יכולה להעיד שיש לי אמא כזו. משתדלת מאוד לא לבוא ממקום ביקורתי כי אמא שלי היא אדם מדהים, מכיל ומלא בנתינה אינסופית, אבל בכל זאת… לא יכולה שלא לתהות, במיוחד היום כשאני אמא בעצמי, אם דברים בחיי היו נראית אחרת אם ההליקופטרית שלי היתה נוחתת מידי פעם אל הקרקע.
    בתי רק בת שנה וחצי וכבר מעסיקה אותי הנקודה הזו שהעלית, כבר עובדת על לשחרר ולתת מקום להתמודדות ועצמאות כדי לחזק אצלה תחושה של מסוגלות. זה כל-כך חשוב בעיני בעולם שלנו ימינו.
    סליחה שקצת נתקעתי על הנושא הזה, כפי שניתן לראות הוא מעסיק את מחשבותיי 🙂
    תובנות נהדרות שיתפת כאן. מאמצת אותן לחיקי. תודה רבה.

כתיבת תגובה

TOP