FORGOT YOUR DETAILS?

שנה וחצי בממלכה הקסומה – יותר לבד או יותר ביחד?

by / יום שני, 04 יוני 2018 / Published in כללי

שנה וחצי בממלכה הקסומה…
תקופה שמצד אחד נתפסת –  "וואו, ככ הרבה – איך שהזמן טס!"
ומצד שני לא פעם אנחנו תופסים את עצמנו חושבים –  "וואלה? אנחנו חיים באנגליה? זה אמיתי?"
רבים אומרים שאחרי שנה יש תחושה שרכבת ההרים נרגעת קצת
ורבים מוסיפים כי אחרי שנה וחצי יש כבר שקט!

אצלי כמו תמיד המוח עובד, הלב מרגיש (בכל זאת מזל דגים)
ועם כל השקט שיש,
ויש שקט!
שקט שמורכב מתחושה של בית, מהגיבוש המשפחתי, מהסתגלות ומציאת הפינה של הילדים כל אחד ואחת בדרכו ובדרכה, מההתפתחות האישית בהמון כיוונים, מהזוגיות שצלחה אתגרים והתחזקה ומהעונג האין סופי שיש לממלכה להציע לנו,
יש תחושה שהשקט מהול בקצת סערה.

בחודשיים האחרונים, אולי גם בגלל שהיו אלו חודשים של חגים
(פסח, יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות…תודו שהספקנו לשכוח כבר, אה?)

הסערה הפנימית – דרך אגב לרוב היא פנימית ואישית,
היתה סביב הנושא של: לבד או ביחד!?

הצורך בביחד כמו אוויר לנשימה!
כשהייתי ילדה / נערה, היה חשוב לי להיות מוקפת בחברים כל הזמן,
היה חשוב לי שבביחד האינטנסיבי הזה, כולם יאהבו אותי!

וכמו כל ילדה ונערה, חוויתי הצלחות ואכזבות –
לא כולם אהבו אותי, היו כאלו שגם החרימו אותי, ונערות שניסו לקחת ממני את החבר שלי
(שלשמחתי בחר בי אז ועד היום !)

למדתי לחיות עם זה!
אז פחות היה נהוג /נורמאלי ללכת "לטיפול",
בדיעבד אני מבינה היום,  כי הייתי המטפלת של עצמי,
עדיין כילדה /נערה לא מצאתי את הכוחות להיות לבד,
בחרתי חברות אחרות, קבוצות חברתיות שונות שאולי לא היו הבחירה הטבעית שלי
ולמדתי לקבל קצת יותר את זה שלא כולם אוהבים אותי – אבל רק קצת:-)

הצורך ב"לבד" גדל עם השנים
ככל שבגרתי, מצאתי כמה אני חייבת את "הלב(ד)" שלי,
את הזמן הזה שמאפשר לי להיות קשובה ללב, לזקק מחשבות ולנוח.
לנוח לעיתים מלהיות ביחד.

לא להרגיש שאני "מפספסת" משהו אם אני לא "בביחד" עכשיו, אלא לפעמים רק מרוויחה!

בתמונה – אני בבוקר עם עצמי בקובנט גרדן:
אני עם עצמי בקובנט גרדן

ככה גם שלומי ואני חיים את הביחד שלנו, יודעים כמה "הלבד" נדרש ומאז שהכרנו, כיבדנו ואפשרנו זאת זה לזו.
אם זה בשבתות אחה"צ ששלומי יוצא עם הילדים
או טיולי האופנוע ששלומי עושה בימים אלו
היציאה לסרטים לבד עם עצמי
והבירה עם חבר ליד הים

ואיך כל זה נראה ומרגיש במעבר כמו רילוקשיין למדינה חדשה?

במעבר כמו רילוקשיין,
למדינה חדשה,
בלי המשפחה המורחבת וחברים מהארץ,
עם קהילה דינאמית של משפחות ותיקות וחדשות,
עם צרכים שונים של כל אחד מבני המשפחה הגרעינית שלנו,
מצאנו את עצמנו נדרשים ליצור מתכנון חדש לריקוד מאוזן .

בתמונה – מבשלים מתכונים ביחד בסדנת בישול לכבוד יום ההולדת של שלומי:
מתכון מחדש

מצד אחד יש המון ביחד!
ביחד של המשפחה הגרעינית בתוך אין ספור חוויות משותפות – שימשך לעולם!
ביחד עם כל ילד וילד מול התחביבים שלו והעזרה שהוא צריך
ביחד של זוגיות אוהבת ומחוזקת ( חגגנו 25 שנים ביחד לפני שבועיים)
ביחד עם חברים חדשים שעם הזמן נהפכו "לחברים וותיקים"/סוג של משפחה קרובה
ביחד עם עצמך והדברים שכ"כ כיף לי לעשות
ביחד עם חברות ששומרות על קשר ואף מגיעות לבקר עם כל המשפחה או לבד (אורק'ה – איך לא עשינו תמונה??)

בתמונה – שלומית מזמינה רכבת ללונדון מפריז אחרי שיחת נזיפה וגעגועים:-)
שלומית ואני

ביחד עם שיחות של משפחות חדשות שעומדות להגיע ורוצות להתייעץ
ביחד עם חברות שהכרת כשרק הגעת ואחרי תקופה שלא הייתן בקשר, גילית אותן מחדש ובענק
ביחד עם האמהות מבית הספר כשאתן מקשקשות לפני איסוף הילדים
ביחד כשהמתבגרת בוחרת קודם לבלות איתך לפני שהיא שואלת אם החברות פנויות

בתמונה – טלטול ואני עוצרות ללימונדה במרפסת על גג של בית קפה שינקינאי בשכונת אנג'ל המקסימה
אני וטל

ויש גם המון לבד!
לבד במהלך היום כששלומי בעבודה והילדים במסגרות הלימודים
לבד כשחברות קרובות התחילו לעבוד/ ללמוד
לבד בערב שכולם עייפים מכל היום ולך לעיתים עוד יש כוח כמעט ליום שלם
לבד כי חברות ותיקות פחות מתקשרות /שומרות על קשר/יש לכן פחות נושאי יום יום לדבר עליהם ואני מבינה!
לבד כשאת רואה ברשתות החברתיות תמונות של חברים או שומעת על מפגש חברים ואת לא שם –
(ממש סימפטום גיל ההתבגרות בגיל  – 43 🙂 )

לבד כשאת קמה בבוקר ואת חושבת – רגע מה אני עושה היום?
לבד מול לוגיסטיקות מרובעות של האנגלים כשהכתף מציקה לך ברמות אבל המרפאה טרם קיבלה את תוצאות האולטראסאונד- לכי חפשי…
לבד מול תמונות של המשפחה והחברים בישראל לשולחנות ערוכים בכל טוב בחג כזה או אחר
לבד כשהמשפחה שבאה לבקר, חוזרת לישראל …

הכלים שסייעו לי למצוא את האיזון שבין הלבד לביחד במעבר/רילוקשיין (בכלל בחיים, לא?):

כבר רשמתי בעבר כי תקופת הרילוקשין רק ממשיכה ללמד אותי סבלנות וגמישות כמו שמעולם לא היו לי,
וכמו כל נושא/אתגר עד היום שנתקלתי בו עם הרילוקשיין שלנו,
העבודה העצמית איננה נגמרת, היא רק מתחילה והיא בסופו של דבר זו שמאפשרת פתרונות מוצלחים:

1. להבין, לקבל ולהתחשב שלכל אחד צורך משלו, בלי להתבאס:
5 נפשות במשפחה….
יש את אלו שיותר צריכים "ביחד" ויש כאלו שפחות.
גם בתוך הבית – למשל שעה של אחרי בית הספר אין עם מי לדבר,
כל ילד בפינה שלו וגם אם אני ממש התגעגעתי או בא לי לשמוע איך עבר היום, אני אחכה!
וגם מחוץ לבית, במעגלים חברתיים כאלו ואחרים – לייצר מינון נכון בין "מפגשי חברים" ל"זמן משפחה" ל"רכיבה זוגית על האופנוע",  ל"זמן קריאת ספר" וכשנפגשים אז שלכל ילד יש עניין וחברה.

בתמונה – עצירת התרעננות בזמן אופנוע זוגי, לפעמים הוא לוקח אותי איתו להרפתקאה חדשה:-)
שלומי ואני על האופנוע

 

2. לפעול מתוך מקום של מה אני צריכה:
ברמה האישית, חזרתי קצת לשחף הילדה… אבל עם ניסיון, תובנות ושכל של 43 שני:-)
בתור התחלה, הבנתי שאני צריכה את הביחד יותר מאשר הייתי צריכה אותו בישראל ונהנית להשקיע בזה:
– שיחות טלפון עם חברות
– לארח כמו שלא אירחתי מעולם!
– ליזום בלי להתבייש שאולי לא כולם "אוהבים" אותי
– להבין עם מי בא לי היות ולהתגמש – לצאת בערב עם חברה שעובדת במהלך היום, למרות שלרוב אני כבר בתשע במיטה 🙂
– לא לקחת אישי כשאני רואה "חבר'ה על הדשא" ושאני לא שם – גם ככה לרוב אני מעדיפה יותר אינטימי ופחות המוני.

3. לדבר על זה:
מאז ומעולם לא שמרתי בבטן כלום! לא תמיד זה היה לטובתי אבל זו אני!
ממרום גילי, למדתי למנן את "המאבקים" שלי ומכאן פחות להתעייף.

אז…שיתפתי את מי שהכי קרוב אלי וצועד איתי בדרך,
והבנו איזה "ריקוד" אנחנו צריכים לרקוד כדי שכולנו נהנה מזה, שכל צורך ימומש,
שיתפתי חברה קרובה שתמיד מצליחה לחזק אותי ולהראות לי כמה נכון המחשבות שלי אמיתיות ומותאמות לי.

ושיתפתי את הילדים שלי – כדי שהם ידעו שגם אמא מתמודדת עם מחשבות ושינויים במעבר הזה ומאוד מבינה אותם ואת החוויות שלהם.

4. פרשנות:
לעיתים סגירת דלת של אחד הילדים, לא דורשת שיחת עידוד של ביחד, אלא מתן ספייס
לא כל "אי הזמנה" אומרת שלא אוהבים אותי
כל הזמנה אומרת שאוהבים אותי 🙂 
לא כל קריזה של המתבגרים בבית (ובזה אני כוללת גם אותי ואת שלומי לעיתים…), אומרת שדווקא עכשיו הם צריכים לבד / ביחד
ועוד….

לזכור כי לכל מקרה יש המוני פרשנויות ולהיצמד לאלו שיובילו אצלי רגש נעים ותגובה שעושה לי טוב!

לסיכום,
גם אחרי שנה חצי שנה בתוך "הרילוקשיין",
הביחד הכי גדול שאפשר להרוויח, הוא הביחד עם עצמך!
ממשיכה להוקיר ואפשר למידה אישית, היכרות פנימית,

ובדיקה מתמדת של הכלים העומדים לרשותי מול אתגרים שהחיים מציבים לפנינו בתוך כל השקט הזה.

וכן, אחרי שנה וחצי יש כבר הרבה שקט :-),
עבור ג'ינג'ית (בנשמה) כמוני, לפעמים הוא רועם מדי ולפעמים הוא בדיוק מה שצריך!

תודה שקראת אותי, אף פעם לא מובן מאליו,
מקווה שכפי שהכתיבה היא ניקוי וריפוי עבורי, נתתי לך ערך – אם בא לך , שתפו אותי – זו האנרגיה שלי!

שיהיה לכולנו קיץ שמח,
ממני ,שחף , פורצת גבולות לקראת קיץ באנגליה ובקרוב בישראל של ביחד ולבד!

בתמונה – צולחים את את חדר הבריחה ומוכיחים פעם נוספת, גם לעצמנו שהביחד שלנו, מעבר לכך שהוא הכי חשוב, יאפשר לנו,
בלי פחד, להצליח בכל שנרצה!
כולנו- צוות מנצח

10 Responses to “שנה וחצי בממלכה הקסומה – יותר לבד או יותר ביחד?”

  1. סנדרה says : להגיב

    מרתק, מרגש וכתוב בשצף ג׳ינג׳י. תודה לך, כמי שמכירה אותך כבר 24 שנים היה לי מעניין לקרוא על ההתבגרות שלך. אני נהנית מלבד לא מעט, אבל לא עברתי יבשת כך שהחכמה קטנה… נשיקותxoxo

    • admin says : להגיב

      סנדרוש יקירתי,
      א. תודה רבה רבה על התגובה החמה
      ב. כיף גדול לי שאת בחיי 24 שנים וגם שהחברים שלצדנו, יודעים לשמור על קשר גם מרחוק
      ג. מחכה כבר לחיבוק בקרוב בארץ הקודש
      אוהבת אותך!

  2. אורית says : להגיב

    שחף
    מקסים מקסים
    נהנת ומתרגשת לקרוא
    חבל שלא צילמנו תמונה יש למה לצפות שתבואו לארץ .
    חסרות לי השיחות איתך ..גאה בך !!!

    • admin says : להגיב

      ממוש שלי – לגמרי מחכה ומצפה ואז גם ננציח את הרגע
      כיף שיש לי חברה שכולה לב ענק כמוך !
      חיבוק געגועים ונשיקות לכל המשפוחה

  3. לולו says : להגיב

    אוהבת לקרוא אותך 🙂

  4. שלומית לפיד says : להגיב

    אהובה שלי, אני מאוד אוהבת את מה שקורה לך בלונדון.
    גם אם את אף פעם לא שומרת בבטן, את נכנסת עמוק ללב ונשארת שם.
    תודה שאת בחיי ותודה על נזיפה מדוייקת 😘 הרכבת ללונדון הגיעה בול בזמן…

    • admin says : להגיב

      ממי שלי
      מצמידה כל מילה שלך ואותך קרוב אלי ועמוק בליבי❤️ חברות אמיתית היא כזו שמרגישים מספיק בנוח גם לנזוף😜 והתגובה שלך מוכיחה כמה את חברה טובה. חיבוק ענק ממני עד למפגש הבא

  5. דויד says : להגיב

    תענוג לקרוא אותך. מזדהה ומתגעגע המון. תמשיכי לתת השראה גם מהממלכה 😘

    • admin says : להגיב

      דוידושששש,
      כמה כיף לקרוא אותך! מתגעגעת!

      תודה על המילים החמות! מבינה את ההזדהות וכמו תמיד אתה מאלו שמודים ונותנים תחושה של ביחד
      נשיקות

להגיב על admin

TOP