FORGOT YOUR DETAILS?

שנה בממלכה הקסומה – סיכום אישי

by / יום שלישי, 05 דצמבר 2017 / Published in מצפנים פורצת גבולות
סיכום שנה

הרשו לי לפנק ישר בשורה התחתונה ולהוריד מתח כבר מההתחלה
( ואין מה לעשות באנגלית זה נשמע יותר טוב 🙂 ) –
Stop Doing, Start Being!

עם כל לימודי האימון, הפסיכולוגיה החיובית ושלל הקורסים,
 המעבר שעשינו היה עבורי ועבור כולנו, הזדמנות, אורך רוח, ופניות ל"קפיצה לעומק פנימה"
וברגע שאפשרתי זאת –
 גיליתי את עצמי ובעצמי ובנו, דברים שלא יכולתי לגלות, אני מאמינה, ב"שוטף ששוטף"
שחייתי וחיינו על פיו בישראל.

כדי להסביר באמת,
כדי שתבינו אותי ואותנו ממש (כמעט כאילו היה זה מסע משותף)
אני צריכה לחזור אחורה –  ללפני שנה בדיוק, ככה זה נראה:
עלייה למטוס- לבלוג

ושלא נדבר על איך שזה נראה חודש וחצי לפני העלייה למטוס :-):

מזרונים בתל מונד

זוגיות:

מניחה שזה לא הכותרת הר-1  שרבים ציפו לראות בסיכום שנה, במעבר שכזה ממדינה למדינה.
קודם,
הילדים – הם מאושרים? טוב להם? הם הרי בכלל לא רצו לעבור…
הבית – איפה אתם גרים והאם טוב לכם שם ואיך בכלל הבית נראה? דירה במרכז או בית בפרבר?
המשפחה – עד כמה הגעגועים קשים? איך מתמודדים עם כל הביקורים?
הקריירה- אז מה את עושה כל היום?

אז זהו, שבעיני לא!

המתכון להצלחה וצמיחה: "גזע" יציב, בטוח ושלם עם עצמו גם ברגעי הקושי!
כשאנחנו כזוג אוהב, כחברים הכי טובים, כהורים,
בטוחים ב- 100%, שלמים ומאמינים בלב שלם שקיבלנו את ההחלטה הכי נכונה לנו,
לילדים ולמשפחה כפרטים וכקבוצה – הכל אפשרי!
זה לא פשוט,
להיות חזקים ושלמים כשהבת שלנו מסתגרת בחדר שעות ובוכה
לראות את החיובי בזה שאשתך החזקה פתאום לא מוצאת את עצמה
להבליג ולהכיל את הקטנה שלך מתחננת בהיסטריה לא ללכת לבית הספר כי היא לא מבינה מילה
פתאום "לריב" זה עם ודי מהר לפתור את זה כי אין מצב שלא לדבר יומיים…
לא כולם יודעים אבל …

שלומי ואני חוגגים השנה 25  שנות חברות, אנחנו מהתיכון ביחד.
עברנו כ"כ הרבה, מנער ונערה צעירים לגבר ואישה שמבינים כבר יותר איך לחיות את החיים.

כדי לחזק זה את זו ולראות כל הזמן את התמונה הגדולה והמלאה,
עבדנו על זה יום – יום!
בשיחות טלפון על הבוקר,
בשיתוף אוטנטי וקבלת החלטות משותפות,
בהקשבה פעילה ומוכנות להכיר את עצמנו טוב יותר גם כשאנו קצת משתנים למציאות החדשה,
בלמידה אין סופית לתקשורת פתוחה ובויכוחים קצרים,
ובחיבוקי בוקר מרובים 🙂

זו עבודה יום יומית, בדיוק כמו שזו עבודה יום – יומית לגדל, להצמיח ולחזק את הגזע של העץ.
אבל זה – הבסיס האיתן לביטחון ותחושת יציבות לכל המשפחה בשאר תתי הכותרות שיבואו בהמשך.

סיכום בכותרת הזוגיות: השנה הזו,
הקפיצה פי עשרות מונים את החברות הגם ככה חזקה ואוהבת שהיתה לנו!

***שלומפי זה בשבילך, אמנם אתה לא בפייסבוק, אבל כן קורא את הבלוג שלי 🙂
תודה אהוב, על קפיצה לעומק משותפת ומחברת – אוהבת המון וכשזה איתך, מצפה בהתרגשות להמשך!
שלומי ואני לבלוג

ועכשיו אי אפשר בלי לעבור מיד לכותרת המתבקשת – הילדים :-):

"אנחנו ברכבת הרים, בדרך יש עליות וירידות, אני ואבא לצדכם, את/ה תחליטו מה נעבור יותר –
עליות או ירידות!"

– משפט ששיננו מול הילדים פעם אחר פעם ומול כל ילד, בשפה הברורה לו.

רילוקשיין, אין מה לאמר,  זו רכבת הרים!
וכל ילד, שהוא הרי עולם בפני עצמו, חווה את זה אחרת,
בדיוק כמו מול אותה רכבת הרים בלונה פארק.

המתכון להצלחה וצמיחה: "לראות" באמת כל ילד באופן נפרד ובסבלנות לספק את צרכיו!

ילדים הם סתגלנים, וכדי לסייע להם בזה, יש לשים לב מה באמת הם צריכים!
זו לא קלישאה, אני חוויתי את זה כמציאות:

גלי (בקרוב בת 6)
אצל גלי, זו היתה בעיקר היכולת לתקשר.
מילדה שלרוב במרכז העניינים ומוקפת חברים, לילדה –
שנכנסה לגן, לפני כמה חודשים ספורים ובעיקר הקפידה לאמר  "No English" ובילתה עם עצמה,
אחרי 3 חודשים כבר דיברה מתוך שינה באנגלית,
אחרי 6 חודשים כבר שיחקה עם אור, אחיה במשך שעות, באנגלית,
ואחרי שנה, אין כבר משפט אחד שלם בעברית, אם כבר יש עברית זה עם מבטא בריטי כבדJ
ויומן עמוס ב – Play date ים.

אור (10.5)
שעם שתי אחיות שדורשות תשומת לב רבה, מצא לעצמו את הנישה של "התותח על חלל" ותפס בטחון עצמי שלא היה לו בישראל!
מההתחלה הגיע עם האנרגיה הנכונה ועם "רעל בעיניים" לתפוס את השפה במהירות,
להתאמן בעצמו על כתב מחובר,
להזמין מלא חברים ואז למצוא ולהיצמד לאלו שעושים לו טוב,
ולא לפחד כלל – גם אם טועים, תמיד היה ונשאר חביב הבנותJ

אבל אף אחד לא אמר שגם בני נוער הם סתגלניים, נכון?!

טל (14)

לנתק מתבגרת מכל החברים, החיים שהיא מכירה, לארץ זרה עם שפה פחות מוכרת כשכל הרשתות החברתיות מראות לה כמה החיים בישראל ממשיכים להם – זה אתגר.
אתגר שלא פעם גרם לי לבכות כל הלילה ולרצות לא לקום בבוקר.
 
היום, שנה אחרי, אחרי כל המשברים הגדולים והקטנים,
אני נפעמת, כמעט וחסרת מילים, לתאר עד כמה השנה הזו הפכה את הנערה שלי לאישה קטנה.
אישה אמיצה!
אישה שלימדה אותי שאפשר להיות רק במקום של "הכלה" בלי לתת אלף פתרונות,
אישה שמצאה את הדרך שלה להתמודד הכי נכון עם הדברים,
לקבל תעודות הצטיינות בלימודים ולהראות גרף שיפור עולה מתמיד,
להיות מסוגלת לבד ולבקש שאפסיק לטפל לה בדברים כי היא לגמרי יכולה בעצמה,
להתחבר לישראליות וגם לשתי בריטיות כי רק אלו עושות לה טוב ולא להתחבר לאחרים כי הם לא!

סיכום בכותרת הילדים: השנה הזו,
זכיתי Big Time! להכיר את הילדים שלי באמת, כל אחד ואחת עולם שלם,
ולהיות הכי אמא אווזה גאה, נוכחת ומעניקה – בזכותכם אהובי, אני השנה, אישה טובה יותר!

3 הילדים ליד המלכה ילדים לבלוג 1
במעבר חד לכותרת הבאה, וכשאת "עיקר הבית", זה הרי מתבקש – אני!

"איך יכול להיות שאת הג'ינג'ית עוצרת?"
"לא מאמינה שאת מגדירה את עצמך "בצד" ולא "על הבמה"?"
"קדימה, בואי להרצות, רק תגידי והנה הבמה"
"איך בדיוק שחררת "שליטה" מהקריירה והעסק ותפסת "שליטה" באורח החיים וירדת 13 קילו?"

עבורי, המעבר ללונדון, זה חלום שהתגשם.
אני זו שחלמתי את זה כבר שנים והעליתי את הרעיון מול שלומי כמה חודשים לפני שזה אכן קרה.
במשך תקופה ארוכה הייתי "על ענן",
נהניתי מכל דבר קטן כגדול,
מהגינה היפה, מהמשלוח שהגיע מאמזון, מהעלה המלא שלג, מהסיר מרק הטעים שהכנתי וידה…ידה…ידה…
ואז נפלתי!
ואז קמתי!

כבר אמרנו "רכבת הרים" – נכון?:-)

היום, אני הכי עם הרגליים על הקרקע,
נהנית בעיקר, גם מהדברים הקטנים, אבל בעיקר מזה שהכרתי את עצמי השנה,
ברמות עמוקות שלא העזתי להכיר לפני.
היכולת לקבל את עצמי ולאהוב אותי כמו שאני,
גם כשאני לא "הגלולה הג'ינג'ית" / "האנרגייזר"/מובילת קהילה
אלא
מזה שאני מי שמגדירה את עצמי!
לא העסק, האמהות, הזוגיות, החברות, היכולת להשתכר כך או כך, מחיאות הכפיים על ההרצאה שלי, כמות הנרשמים לסדנה….
המתכון להצלחה וצמיחה – לא תמיד אפשר לבד…
כמו שאני ממליצה בכל תחום, לא יכולים לבד – קחו עזרה מבחוץ!
ובהזדמנות זו- תודה לאורית המטפלת היקרה שלי כמה טוב לי שאת יכולה עלי ולא מוותרת לי כשאני בורחת מיד ל – Doing ולשלומי שהבין כמה אני זקוקה לזה ותמך בכך מההתחלה,
ובעיקר תודה לי שלא ויתרתי לעצמי על עצמי.
סיכום בכותרת "אני": השנה הזו,
נתתי מקום אמיתי ל- BEING שלי ולמדתי לאהוב אותי, בזכות עצמי ולא בזכות ההצלחות שלי!

אני לבלוג

לכותרת הבאה, משמעות גדולה בעיני, בטח ברילוקשיין והיום אני מבינה, כמה לא השקעתי בה מספיק בישראל – חברים/קהילה

אני טיפוס חברתי, מניחה שלא תופתעו.

מהר מאוד ובלי להתבייש, חיפשתי חברות וחברים לילדים והתחברתי בעצמי.
בפחות מחודש בממלכה, נרשמתי לסיורים בעברית במגוון תחומים והכרתי את העיר וחברות נוספות.
אירחתי והתארחתי כמו שלא היה לי שנים!
כמו בישראל, הגעתי למצב שכבר מזהים אותי מהפייסבוק, מקבוצת האמהות, מהחדר כושר ומפעילות כזו או אחרת…
המתכון להצלחה וצמיחה – ההשקעה משתלמת!
חברה שלי, גם היא ברילוקשיין, אמרה שזה קצת כמו "לעבוד בלגייס חברים"

לטעמי, אולי בהתחלה
אח"כ  –
זה כיף גדול!!
יש שאומרים שחברים בסיטואציית רילוקשיין, זה כמו משפחה!

לשמחתי – חברים הם חברים!

ותודה ענקית לתחושת השייכות ולחברות הכ"כ יקרות שלי כאן,
שמכירות ומקבלות אותי בכל צבעי מצב הרוח שלי גם שאני הכי מקשיבה וגם כשאני הכי צריכה שיקשיבו לי – קרן, רוית, יעל, עדי, איה, ליאור, גלי, זיו, יהודית, חברתי החדשה מאיה ועוד נשים יקרות בקהילת האמהות.

לסיכום בכותרת "חברות/קהילה": השנה הזו,
אני מרגישה שייכת! זכיתי בחברויות שמעניקות לי תחושה של הכי בבית,
בלי להרגיש שזו "עבודה", אלא מתנה!

חברות וקהילה לבלוג

—התמונה מערב מקסים שארגנו 2 נשים מהקהילה הנהדרת שיש כאן

מניחה שחסרה לכם פה כותרת כלשהי….אולי כותרת המשפחה?
מצד אחד זה הרי הגיוני ואנושי להתגעגע מאוד למשפחה המורחבת שנמצאת במרחק 4.5 שעות טיסה ושעתיים הפרש בזמן חיים,
זה לא כיף שאת שומעת על חברה שנוסעת לאכול אצל הסבתא בשבת כי היא גרה ממש קרוב,
וזה כיף ומטעין לרוב, שבאים לבקר ובקרוב אנחנו מגיעים לביקור וחיבוקים ממלאי מצברים
ומצד שני,
לא באה לי בטבעיות הכותרת הזו,
כי
לתחושתי הייתי הכי במשפחה השנה!

מעבר למשפחתי הגרעינית שלתחושתי עברה מסע גיבוש רציני השנה,
גם היכולת לשמור על קשר מרחוק,
להבין כמה מתגעגעים וזה לא מובן מאליו
ללמוד להיות באינטימיות ובקרבה, גם דרך הטלפון
אלא עוד ענפים, פריחה והתחדשות בעץ השורשים האישי והמשפחתי!

לסיכום בכותרת "משפחה": השנה הזו,
זכיתי במשמעות חדשה לערך המשפחה והבנתי "על בשרי" כמה היא לא מובנת מאליה!

 

—-יש עוד מלא תתי כותרות, שבוחנים שנה שלמה – החינוך, התרבות, החופשות, הבית וידה…ידה…ידה אבל את אלו נשאיר לפוסטים הבאים ותאמינו לי, יש על מה לספר! —-

לסיום הסיכום:
שנה ראשונה חלפה,
רשמו לי שזה לא ייאמן שכבר חלפה שנה…
ואני אומרת מזל שזה לקח שנה כי אם הייתי צריכה לעבור את כל אלו, בפרק זמן קצר יותר,
כנראה הייתי משתגעת!

יש שאומרים שזו השנה הכי קשה ברילוקשיין,
יש שמבטיחים כי מעתה יהיו הרבה יותר עליות מירידות ברכבת ההרים של החיים.

האמת,
אני מצפה לך – שנה שנייה
בא לי יותר שקט ורוגע,
אבל
אני מודה לך שנה ראשונה שאת מביאה אותי מוכנה, חזקה ונרגשת להמשך הדרך
עם הכלים שכבר רכשתי ורכשנו השנה.

גלי לסיום הבלוג

חג אורות ונצנצים שמח לחודש מלא חגים,
ממני,
שחף
מצפנים פורצת גבולות בדרך לשנה שנייה בממלכה הקסומה!

6 Responses to “שנה בממלכה הקסומה – סיכום אישי”

  1. שחף יקרה: כל כך מרגש לקרוא ו״לחיות״ דרך הכתיבה שלך את החוויה המדהימה שאת מגשימה!!!
    אתמול מירי באה לסטודיו כמו כל יום שיני בשעה 14:30 פונקט…לצייר וליהנות מרגעי השקט והיצירה…
    ואני כל כך שמחה לראות את התהליך שעשתה בשנה האחרונה! ונזכרנו שתינו שהכל, הכל התחיל במפגש האחרון אצלך…כשלמירי נפל האסימון שאם לא תפנה זמן אז לא יהיה לה זמן להגשים את החלום וללמוד לצייר! אז גם מירי ואני חוגגות שנה בממלכת האמנות החדשה שלי בקדימה…תודות לך!!!

    • admin says : להגיב

      יואו כמה אני מתרגשת!
      מתרגשת מכן, מתרגשת עבורכן – שתיכן מגשימות חלומות סדרתיות ואני מרגישה זכות ענקית להיות חלק מהשיחות שלכן.
      אוהבת המון ושולחת נשיקות

  2. sandra says : להגיב

    נפלאה ומרגשת, רהוטה וזה לא מובן מאילו כשעוברים כל כך הרבה דברים בזמן כל כך קצר. היכולת לגלות עוד רובד חדש על עצמך, לרדת מהמסלול המהיר שעליו כיכבת, ולהרגיש שזה לגמרי בסדר- זהו תהליך עצום בעיני, לא מובן מאליו בדור בו הנשים צריכות להיות גם וגם והכי מהממות בעולם….

    למצוא מקום להכיל את כולם ולא 'לברוח' לאיזה איוונט עסקי, להתבונן פנימה, לגלות המון סערות ובפועל לאמן את עצמך, זה מה שעשית בעיני. לרוב קל לתת עצות לאחרים אבל היישום העצמי אינו מובן מאליו.

    אני משליכה זאת על התרגול האישי שלי ביוגה, כמה קשה להתמיד וכמה פשוט לדבר את התיאוריה כלפי חוץ. שחף כשאת ניכנסת פנימה בעצם פתרת את הפיצול בין 'אני' ובין 'הזולת'. מה שהפה אומר הוא בדיוק מה שבלב.
    המשיכי לשתף. 🙂 סנדרה
    והחיפוש הפנימי- זה

    • admin says : להגיב

      תודה סנדרוש! אני לגמרי מסכימה – יש אוטנטיות שלמה שנותנת תחושה של קלילות וקבלה עצמית ברמות גבוהות ועמוקות. אני בהחלט יכולה להבין את ההקבלה ליוגה ואין ספק שיוגה היא בריאות לא רק לגוף אלא המון גם לנשמה.
      תודה על החיזוק והמילים החמות ובהחלט מבטיחה להמשיך ולשתף.
      ביינתים – נשיקות וחיבוקים לכולכם ולך במיוחד

  3. נורית says : להגיב

    יקרה שאת,
    כיף לקרוא אותך, להיות קצת שותפה לתהליך מעצים ומדהים שאת עוברת.
    בטח לא אחדש אם אומר לך שאני לא מופתעת מה"שורה התחתונה" של הפוסט הזה. את עושה את זה בגדול – בדיוק כמו שאת ותענוג לקרוא איך שאת מובילה את המשפחה כולה בתהליך בהחלט לא פשוט.
    מאחלת לך/לכם המשך של חיים בגדול, של חוויות מעצימות, שרכבת ההרים תתחלף לה השנה אולי בשייט נהר (?) – כזה רגוע עם קצת גלים ומפל אחד או שניים – לא תלולים מידי, שעושים כיף וקצת "אקשן".
    מחבקת

כתיבת תגובה

TOP