FORGOT YOUR DETAILS?

גם אנשים חזקים יכולים להישבר – 6 חודשים וצ'ופצ'יק בממלכה הקסומה

by / יום חמישי, 08 יוני 2017 / Published in כללי, מצפנים פורצת גבולות

מאחורי הקלעים – במוח שלי:

"את באמת הולכת להוציא את הכביסה המלוכלכת שלך החוצה?…
את לא חושבת שנכון להתמודד לבד עם הדברים האלו בלי שכולם יהיו מעורבים "…

המחשבות שרצו במוח השמאלי כשהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה…

"מצידי, שכל העולם ואחותו יידע!
כתיבה עושה לך טוב והשיתוף…אם המסר יעבור ואולי אולי אולי יעזור /יקל איפשהו, זה כבר שווה את זה"

החליט המוח הימני שלי והיד התחילה לכתוב..ובסוף גם לעשות "פרסמי"!

לפני 5 שנים וקצת…
לא הכול יודעים, כי אחרי הלידה של הקטנה, היקרה, מקור עצום לשמחת חיי,
חוויתי דיכאון לאחר לידה, כך הגדיר הרופא.
הדהים אותי, איך זה קורה דווקא לי?
אני חזקה! נחושה! אמא כבר ל- 2 ואפילו אמא די נהדרת!
הייתי שבורה!
בכיתי בלי סוף, בחיי – אפשר היה למלא כנרת שלמה…
ירדתי 14 קילו בפחות משבועיים, 
לא יכולתי להישאר לבד עם גלי כי הרגשתי אבודה, מפוחדת, חלשה, חסרת בטחון…הרגשתי שאין לי אוויר!

אחרי חודש וחצי שהמשפחה שלי האהובה, המעניקה, זו שלא וויתרה עלי,
עשתה תורנות 24/7 , יצאתי מזה.
חזרתי להיות אני…לאט-לאט…אבל בטוח (בטחון – בטוחה – מבטח…עוד?)

אני וגלי

ובמעבר מהיר לחודש האחרון – אחד החודשים הכי מאתגרים שחוויתי!

אחרי שכבר ירדתי מה"ענן",על כך סיפרתי בפוסט הקודם (אני אמא הליקופטר)
הרגשתי איך אני נמשכת כלפי מטה…
איך כל משפט:
"הייתי היום לבד בבית הספר, שוב…",
"ג'ימס אמר שאני הילד שהוא הכי שונא בכיתה",
"אמא, שוב חלמתי חלום ממש רע"
נהפכים למשהו נורא גדול.

אם לפני חודשיים עוד הייתי מצליחה להכיל ולהמשיך, הפעם הרגשתי שאין לי אוויר…
שאני בוכה ומזדהה מדי, 
שנעלמת לי התמונה המלאה,
שקשה לי להיות בהוקרה…
שאין לי כוח כבררררררררררררררררר!!!!!!!

בנוסף כשאת כל כולך "אמא" ועוד טוטאלית כמוני,
ואת חווה:
נערה מתבגרת שיודעת על איזה כפתורים ללחוץ
נער שנכנס יפה – יפה לגיל ההתבגרות
וקטנה שמאוהבת בך ומביטה אלייך בעיניים לעיתים קצת עצובות כי היא קולטת אותך
אז גם כל "מריבה" ו"חוסר הערכה"' מתסכלים אותך פי כמה!

אם זו לא השקעה, אז מה כן? 🙂
אוכל מצחיק

ההפתעה שלי
כשהייעוד והמהות שלך הם לא להיות "אמא במשרה מלאה פלוס – פלוס"
וכל עולמך הופך להיות משהו שהוא לא המהות שלך, יש לזה השפעה מהירה וישירה.

שלא תבינו לא נכון!
חברה שקלטה אותי והתקשרה, שאלה אותי " זה גורם לך להתחרט על המעבר?"
אז עם כל הבכי, העצב, הרגישות היתרה, אני שמחה ושלמה עם המעבר שלנו!

ציפיתי ונערכתי ל"רכבת הרים" בהזדמנות הנדירה הזו שחלמתי עליה והתגשמה.
יש המון חוויות יפות, רגעים של צחוק, פעילויות של ביחד מקרב וצמיחה משותפת ואישית, חופשות נהדרות ועוד

משפחה

ההפתעה ה- 1 שלי – היתה התקף החולשה שאני חשתי.
הרגע שהבנתי שאני לא כ"כ חזקה ואין לי שליטה על זה
הרגשתי כמו אז ….בדיכאון שחוויתי אחרי לידה!
ההפתעה ה- 2 שלי – היתה שאין בי געגוע "לעבודה"!
אני לא מתגעגעת לשעות ייעוץ, לשיווק ופרסומים בערוצים השונים, למלא כנסים/הרצאות/סדנאות, לפנות לארגונים, ליזום ולהיות "בעלת עסק" על כל המשתמע מכך … 
אז מה כן חסר/לא שלם?

ההפתעה ה – 3 שאיננה בשליטתי – גוש בשד ימין….
טפו, טפו, טפו, חמסה, חמסה – הכל בסדר והממוגרפיה יצאה תקינה לחלוטין – עכשיו אפשר לנשום:-)
מאחורי הקלעים – במוח שלי:
"נו…הוצאת הכל? עזר לך?! " – המוח השמאלי והפרקטי משמיע קול…
"כמעט! מרגישה שאני מאפשרת לאבן להתפוגג ולקטון
אבל היום, שהחודש הזה כבר קצת מאחורי, אני רוצה להודות ולשתף מה עזר לי לחזור ל"רכבת ההרים" מהתחנה הנמוכה שהייתי!!"
"נשמע הגיוני ופרקטי! קדימה…למה את מחכה? – מוח שמאל מסכם ומחזיר אותי לפרקטית שאני!

ה"מצפנים" שבי ולצידי
כשהגעתי לרגע "נמוך" שכבר ממש כעסתי על עצמי,
הכעס גבר על העצב
הוא עזר לאדון "חוסר אונים" לפנות מקומו לגברת "אין מצב" ונחישות,
הרגשתי איך חוזרת לי תחושת החוזק שבי וציפיתי שוב לפגוש את עצמי מחדש
הבנתי שלפעמים, כמו לכל רגש, יש ל"כעס", השפעה חיובית…לפעמים צריך "בעיטה בתחת"!

התחלתי עם מה שאני הכי טובה בו – הסתכלות פרקטית ב"לבן של העיניים"
וביצוע משימות לקראת המטרה – הערכים/המצפנים המובילים של חיי מאז ילדותי:

1. עזרה מבחוץ –
גם אנשים חזקים, לא תמיד יכולים לבד ובטח לא הכל, לדעתי, כשהם נעזרים, הם הופכים לחזקים יותר, לא?!
אז שיתפתי, את המשפחה הקרובה, את החברות שהתקשרו ויזמו, את החברות הקרובות שלי כאן,
וכשכולם אומרים לך:
שזה הכי טבעי
שהם מבינים אותך
שאת אנושית
שאת חזקה ויכולה
שזה יעבור ובעוד שנה הכל יראה אחרת
כנראה "שכולם" צודקים באיזשהו מקום אז למה לא לשתף ולהקשיב?

וגם כשאני מאמנת מוסמכת…וגם כשאני אימנתי וייעצתי למאות אנשים,
אני מתחילה השבוע תהליך עם מאמנת משלי שמצאה חן בעיני מהרגע הראשון ומאוד מצפה לכך.

2. שיחה משפחתית – כמו בכל צוות, גם במשפחה כשלמישהו לא קל, יש לאחרים אפשרות להרים אותו.
הסתנכרנו ביננו, הכנו ארוחת ערב וישבנו לקבוע כמה התנהגויות שיכולות להגדיל את שביעות הרצון של כולנו ושל כל אחד ואחת בנפרד מול הצרכים שלו – היה ככ מלמד, מרגש, מבהיר ולמרות שכמה מהכללים טרם יושמו:-) בטח לא במהלך החופשה, כבר הרגשנו שקצת צמחנו.

ביחד
3. חזרה לספורט ולתזונה בריאה – תחושה של שליטה עצמית תמיד עשתה לי את זה.
לראות את האפליקציה של חדר הכושר שוב מלאה בשיעורים שאני רשמתי את עצמי אליהם
והנה התרוממתי בעוד כמה מדרגות.

4. התנדבות – את הפשיין להתנדב בעמותות ובארגונים חברתיים, הנחיל אצלי סבא שלי זכרונו לברכה שהיה בטוח שאהיה יום אחד גולדה מאיר…
הניצן הזה, גדל וצמח בעת השתתפותי בקורס "סדר חברתי חדש" של ויצו שעשיתי בשנת 2014,

ומאז דאגתי לשלב התנדבות עד לרגע הרילוקשין.
היה זה אך טבעי, שברגע שארגיש שזה נכון לי,
את הטלפון הראשון, אעשה, ליקירותיי מהמחלקה לקידום מעמד האישה בויצו ישראל שאני ככ מעריכה ואוהבת,
ואראה איך אני יכולה להשתלב בויצו אנגליה  – מאמינה שאוכל לתת פרטים נוספים בקרוב:-)

ויצו
5. טיפוח הקשרים החברתיים
ב- 3 חודשים הראשונים שלנו כאן, כדי להכיר ולהתערבב בקהילה, אירחתי המון.
בשלב מסוים, הרגשתי שזה עייף אותי וצמצמתי משמעותית. אף פעם לא הייתי מהמארחות הדגולות.

לקשרים חברתיים ותחושת שייכות, השפעה גדולה על תחושת שביעות הרצון שלנו,
ולא מפליא שהרגשתי שזה משפיע עלי וגם על ילדיי שהתגעגעו לחבריהם.
עם התובנה והגעגוע, חזרתי לנהל יומן ולאט לאט ובטוח הוא מתמלא כאנגלייה טובה:-)

המתנה שלי
וכל זה לא היה קורה, בדיוק כמו אז, בדיכאון אחרי לידה, ללא המשפחה שלי!
אמא שלי שמרגישה אותי גם ממרחק פיזי של 4.5 שעות טיסה ותמיד מהווה אוזן, כתף, משענת וחברה אמיתית.
חמותי שתמיד נתנה לי תחושה של בת נוספת ומאז שעברנו, לא מוותרת על שיחות טלפוניות תכופות ואכפתיות והבנה ללא קץ.
אני אוהבת אתכן ללא תנאי ולעולמי עד!
והאיש שלי שצועד איתי כבר מעל 20 שנה, שלמרות עומס העבודה, קלט את אשתו, גיבה אותי ותמך בצעדי
עם המון תובנות חכמות- שוב נוכחתי כמה בחרתי הכי טוב שיש!

ולמשפחה שלי כאן, בלי קשר דם, אחת ההפתעות הכי טובות שיש, החברות האהובות שלי:

יעלי – אין מילים לתאר אבל את יודעת וזה הכי חשוב – אני רושמת את השורה הזו עם דמעות בעיניים מרוב הוכרת תודה שזכיתי בך בחיי. היותך לצידי בכלל ובממוגרפיה וכל מה שקרה בבוקר הזה, זכרון מוקיר לתמיד!
ענברי – שממרום הוותק שלך כאן 🙂 חושבת, אכפתית, משתפת, מתעניינת ומאפשרת לי להגיע למסקנות לבד ואז לחזק אותי ככ.
רוויתוש –  אוטוטו ואנחנו בשנה השנייה 🙂 והכי כיף שזה ביחד. תודה על ההבנה והשיחות שגם אם הן קצרות, הם מכילות, משתפות ונותנות רוח במפרשים. אין ספק שאני רוצה עוד "זמן רווית" ביומן שלי:-)

אז היום אני כותבת כאן את כל זה כשאני עומדת על הקרקע
לא מרחפת על ענן,
ולא מחפשת את האור בירידה הנמוכה ברכבת ההרים.
אני עומדת יציבה, כבר עליתי לא מעט מדרגות מאז,
מביטה קדימה עם חיוך, אופטימיות וציפייה להמשך,
ויודעת שגם אנשים חזקים, לפעמים נשברים ולפעמים …טוב שכך!

 

אני מביטה קדימה

אם קראת עד כאן – ממש תודה – אף פעם לא טריוויאלי!
אם עברת משהו דומה יותר / פחות/נתן לך חומר למחשבה אז כבר עשיתי את שלי בשיתוף החושפני משהו,
ואם בא לך להשאיר תגובה, אשמח ועל כך תודה מראש.

שלך,
שחף
מצפנים פורצת גבולות – החודש בעיקר את של עצמי!

 

 

 

 

36 Responses to “גם אנשים חזקים יכולים להישבר – 6 חודשים וצ'ופצ'יק בממלכה הקסומה”

  1. מירי עידן says : להגיב

    מרגשת שאת. עם כל מה שעברת ועוד תעברי בטוחה שתהיי על הקרקע ויציבה.
    ות'אמת, את לא מתגעגעת קצת לביז ביט?

    • admin says : להגיב

      מירוש יקרה שלי,
      אמרתי לך כבר שאני מאוד אוהבת אותך, נכון? אז הנה שוב!
      אני מתגעגעת לחבורה הנפלאה שלנו אבל פחות לייעוץ ולהנחייה:-)
      חיבוקים אוהבים ממנ ותודה רבה רבה רבה

  2. <3
    מה עוד נשאר שלא נאמר (בטלפון…)?
    וחיבוק חזק, עד שנתקרב מספיק לחיבוק אמיתי

    • admin says : להגיב

      מחכה בקוצר רוח!
      תתכונני לעמוד לפחות 5 דקות שלמות מחובקת איתי:-)
      תודה ממי – אוהבת אותך המון ואת חסרה לי ממש

  3. יונית ספיר says : להגיב

    מרגשת 🙂

  4. אני מרגישה לפעמים שאני חייבת כל כמה זמן לתת לעצמי להתפרק כדי להיבנות מחדש חזקה יותר. אכן בעיטה בתחת 🙂 לומדים מכל דבר וכל חוויה שעוברת עלינו.
    פוסט נהדר שלך, חיבוק ובהצלחה 🙂

    • admin says : להגיב

      לפעמים אין כמו בעיטה טובה:-)
      תודה חן על תגובתך ואכן לומדים מכל דבר וכחובבת לימודים, אני נרגשת מכך ומהצעדים שהחיים מאפשרים לנו גם כשהם לעיתים לוקחים אותנו למטה.
      חיבוק בחזרה והמון בהצלחה

  5. מכירה, מכירה טוב. אני מוצאת שבכל פעם שאני הופכת להיות אישה חזקה שקורסת דברים אחרים מצליחים להוציא אותי מזה. נכון יש דברים שמשותפים לכל המיקרים-האיש שלי שהוא עוגן ומגלות ורוח מתחת למפרשים, הבנות שלי-אבל שאר הדברים משתנים ואני חושבת שזה טוב-כי לא כל קריסה יש לה את אותם מאפיינים. אז לפעמים צריך להתאמן, לפעמים צריך תהליך טיפולי, ובכל המיקרים צריך להמציא משהו חדש לעצמך ומעצמך כדי לגדול. שאפו ל השיתוף-המוח השמאלי שלי עדיין לא מוכן לעניין.

    • admin says : להגיב

      מבינה אותך ריבי, היה פה ויכוח די רציני בין שני צידי המוח ובעיקר הלב הוא שבסוף הכריע אם לאמר את האמת.
      תודה על התגובה והמילים המזדהות – אף פעם לא טריוויאלי!
      מאחלת לך איזון ואושר ושנמשיך כולנו להוקיר על הדברים הטובים שיש לנו- כפי שעשית כאן ממש.
      חיבוק ממני

  6. אורית says : להגיב

    שחף יקרה,
    אמנם חושפני אבל לא סטרפטיז מלא!
    אני ממש מודה לך על השיתוף הזה ותודה יותר גדולה על הסיום עם התובנות המעשיות שנותנות אפשרות ללמוד מהניסיון שלך להתמודד עם הדברים.
    לא אכחש שדברייך זרקו אותי אחורנית 30 שנה לאחר הלידה הרביעית גם אני חוויתי דיכאון שלאחר לידה אבל אז לא הייתה מודעות ואני נותרתי לבדי במערכה לשמחתי בן זוגי הבין שמשהו לא בסדר ואיפשר לי לצאת פעמיים בשבוע לחוגים בכך ששמר והאכיל את הקטנה וכך אט אט חזרתי לחיים.
    החזרת אותי גם לסיפור של השד שפתאום בבדיקה שגרתית של ממוגרפיה גילו גוש ולמרות שהוא נראה לא חשוד שלחו אותי לביופסיה תוך שבוע וחצי מהביופסיה הייתי בחדר ניתוח ואז הקרנות ותודה לאל היום שנתיים לאחר מכן הכל בסדר. אבל זה מטלטל במיוחד ההמתנה לבדיקות שלא יודעים מי נגד מי ובראש יש סרטים שונים ומשונים שמתחלפים במהירות.
    אני רואה בחשיפה שכזו שליחות כי יש אחרים שהנטייה שלהם להסתיר מתוך מחשבה שזה אומר עליהם משהו. אז זה לא אומר כלום, זה לא עושה אותי רעה או טובה, וזה לא מעיד על האופי שלי או היכולות שלי. גם דיכאון גם מחלות אחרות קורות לאנשים מכל המינים והצבעים והגזעים ואנחנו רק יכולים ללמוד אחד מהשני איך להתמודד יותר בקלות עם המצבים האלו.
    אז שוב תודה לך על השיתוף!!!!

    • admin says : להגיב

      שתדעי לך שדמעתי רבות בעודי קוראת את השורות שלך אורית יקרה!
      מודה לך על התודה שלך! מודה לך על השיתוף האישי והלא פשפט והמון על המילים המחזקות – אכן זה לא אומר עלינו כלום מלבד היותנו אנושיות!
      מאחלת לך בריאות ואושר ושולחת חיבוק ממני

      • אורית says : להגיב

        אני קוראת את מה שכתבתי ואת תשובתך ופתאום עלתה בדעתי שהשיתוף הזה שלך כן אומר עלייך משהו. אומר שאת חזקה הרבה יותר ממה שאת חושבת. אומר שאת אכפתית לאחר – שחשוב לך לעזור לאחרים. ושאת אדם נפלא שאני רוצה להכיר יותר טוב.

        • admin says : להגיב

          וואי – אני דומעת פה אורית!
          המון המון תודה לך – מרגישה מחוזקת יותר מעצם השיתוף ומתחזקת מהתגובות החמות.
          וזה הדדי – אשמח מאוד להכיר אותך יותר – מוזמנת להפסקת תה בלונדון:-)

  7. אילנה יחיאל says : להגיב

    הי שחף אהובה.
    אכן חוויה לא נעימה. סוג של שוק. וכל הכבוד על הגישה והדרך.
    אצלי גילו במקרה גוש בריאה שהיה ממאיר. עברתי ניתוח להסרת אונה.
    מודה ביותר לה' שאני אחר זה ומתאוששת (עדיין בבית בימי החלמה והתחזקות).
    ויותר מודה ומודה שאני נקייה ומעבר למעקב אונקולוגי לא צריכה טיפולים.
    למדתי ולומדת המון מהחוויות האלו.
    החלטתי שממש לא התהפכו לי החיים, אלא שהגיע בזמן שאנימאהפוך אותם במדוייק למה שאני כל כך רוצה.
    אני היום הרבה יותר שמחה ממה שהייתי קודם.
    נותר רק להתחזק פיזית, להירגע ולחזור לעצמי.
    מאחלת בריאות איתנה.
    באהבה.

    • admin says : להגיב

      וואו אילנה!!!! הרבה בריאות, חוזק, אמונה והצלחה – אין ספק שעם הגישה הבריאה שלך לחיים ואמונתך, זה יקרה!
      תודה על השיתוף שלך ועל המילים החמות,
      חיבוקים ממני ותמשיכי להתחזק

  8. נגה בילגורי says : להגיב

    אמיצה! על המעבר עם המשפחה, על היכולת להודות שקשה ועל הכתיבה.
    כולם אוהבים לעטוף הכל בוורוד ולא לחשוף קשיים, כל הכבוד לך שנתת לגיטימציה לקושי.
    תמשיכי בדרך למעלה ותהנו מהחוויה, תדמיינו איך תרצו שהזכרונות מהתקופה הזו יהיו בעוד כמה שנים.

    • admin says : להגיב

      רעיון ככ יפה נוגוש ולא מפתיע אותי שהוא מגיע ממשחקולוגית אלופה כמוך- בהחלט לקחתי וניישם.
      תודה על המילים המחזקות וחיבוק אוהב ממני

  9. נורית says : להגיב

    יקירה, מבינה היטב את הדו -שיח בין מוח ימין לשמאל. ושמחה שניצחת ושיתפת- כי אין כמו כתיבה ושיתוף להקל על עצמינו.
    מעבר לזה, הרילוקיישן הזה עם כל מה שהוא מביא איתו- וכמה שהתכוננת וידעת.. לפעמים זה מכה בנו ומפתיע.
    חיבוק ענק על החוזק שלך, ועל הישארותך אופטימית ומחייכת. וכן, התנדבות וקהילה היא הדרך להישאר שפוייה- כמי שהיתה בדיכאון אחרי לידה עם הקטנה- זה מה שהוציא אותי- להיות בחוץ, לעזור לאחרים ולמלא את חיי בקול השפיות.
    שוב, חיבוק ענק!!

    • admin says : להגיב

      תודה נוריתוש!
      מסכימה לגמרי לגבי עניין הכתיבה- יש לה מזור מרפא!
      מחכה לגמרי להתחיל את ההתנדבות- יש בי המון אנרגייה לכך וציפייה.
      חיבוק ענק ממני בכלל ועל המילים החמות וחמישי נפלא

  10. אלכס says : להגיב

    המוח הימני שלך מאוד אהוב עליי…תמשיכי לטפח אותו!! בהצלחה בכל אשר תרצי!! מעריצה את הכנות והפתיחות שלך!!!????

    • admin says : להגיב

      תודה אלכס אהובה!
      כמי שמבינה היטב במוח ימים, אני נרגשת מהמילים שלך!
      נשיקות וחיבוקים ממני

  11. שגית ברמי says : להגיב

    היי שחף. כמישהי שהייתה בשליחות בארה"ב ונדדה גם בכל הארץ בעקבות חיל האוויר של Israel אני מבינה אותך כל כך. האישה החזקה שבי נחלשה מאוד לפני שנה והדרדרה לדיכאון עמוק עד שהגיעה לתהומות שלא חשבתי שאפשר להגיע אליהם בכלל. תודה לאל על הרפואה החדשנית בת ימינו שצלחה ידה והושיעה אותי ושלפה אותי משם. כשהייתי בארה"ב היה לנו נורא כייף בהתחלה ובאמצע ולקראת הסוף היה די עגום ומלא בבכי בלתי מוכר ובלתי מוסבר- התמוטטות הנפש החזקה again. לא קל להיות בנכר אבל זה גם כייף ומגבש ומאתגר. תהנו מהשהייה ומהביחד.

    • admin says : להגיב

      תודה רבה רבה שגית יקרה – ריגשת אותי בשיתוף שלך וישר בא לי לתת לך חיבוק:-)
      אני לוקחת ממה שרשמת שצריך למצוא את הכיף שבאתגר ולא רק מחוצה לו….

      חיבוק ותודות – סופר מעריכה!

  12. אנה נווה-לדרמן says : להגיב

    שחף אהובה . אני ממש אוהבת אותך. יש ביטוי האומר שזה שחתול נופל מקומה 8 וממשיך ללכת לא אומר שלא כואב לו. ויש שיר של דליה רביקוביץ על סלעים שגם הם נשברים. אני מכירה מצוין את.התחושה הזו.בגרסה אחרת. אני הייתי בשליחות בניו יורק. ושם היתה אחת.התקופות הקשות בחיי. אני כותבת לך בזמן נסיעה ברכבת. הייתי חייבת לענות לך כי כל כך ריגשת אותי בחשיפה ובשיתוף שלך. אז אמנם יש לי עוד המון מה להגיד אבל בינתיים…רק שאוהבת אותך ושתזכרי שאני גם בקהילה התומכת שלך…סליחה שנדחפת.אז אני תמיד פה בשבילך

    • admin says : להגיב

      הכי לא נדחפת! ככ יקרה לי! המורה המוערכת שלי
      תודה על האהבה והמילים ועל שעצרת והגבת כי את יודעת אנושק'ה, כמה אני תופסת ממך!
      תודה לך על השיתוף שלך!
      אני מתרגלת המון מדיטציה וחברתי עם חברתי לקבוצת מיינדפולנס, כך שאני עוד יותר מעריכה את החוכמה והשליחות שלך בעולם הזה- את אלופה!
      חיבוקים אוהבים וכיף לדעת שאת לצידי.

  13. מירי says : להגיב

    שחף יקרה,
    פוסט מקסים ומרגש, כזה שנותן לך בוקס בבטן, אבל גם מלמד אותך איך להתמודד עם הכאב של הבוקס.
    שולחת לך חיבוק גדול ממני.

    אגב, חשבתי עליך המון השבוע.

    • admin says : להגיב

      תודה מירי יקרה!
      רציתי לשתף גם מה עזר לי בבוקס הזה ולמרות שלכל אחד אחר יש את האינסנטיבים שלו, אולי זה יכול לסייע.
      מקווה שחשבת מחשבות רק טובות:-)

      נשיקות וסופש נפלא

  14. ציפי says : להגיב

    וואווו…תודה על השיתוף. ? מרגש לקרוא ולראות דרך המילים איך את חוזרת לעצמך בעוצמה אחרי כל הקושי ולוקחת את כל זה הלאה החוצה קדימה והופכת לימון ללימונדה? מאחלת לך ימים יפים עם כל המשפחה ומתגעגעת לאנרגיה הטובה שלך ?

    • admin says : להגיב

      ציפוש ממוש,
      תודה רבה על המילים החמות ועל הגעגוע. אכן משתדלת בין שלל הלימונים להכין ולהפוך ללימונדה מתוקה ויש לא מעט ימים כאלו.
      מתגעגעת גם אני לחיוך ולג'ינג'יות הטבעית שלך ושולחת חיבוקים

  15. שחף יקרה, רק מקריאת התגובות את רואה כמה טוב שאזרת אומץ ולחצת "פרסמי".
    לפעמים נדמה שאנחנו צריכים להיות נורא חזקים מול העולם.
    שלהישבר ולבכות ולהרגיש חרא זו חולשה.
    ובמיוחד אם אנחנו עוסקים במקצועות האימון או הטיפול.
    אז לא.
    להישבר, להודות בזה, לבקש עזרה – זו העוצמה בעיני.
    כל הכבוד לך !
    שמחה שהתגלה שהכל בסדר, שמחה בשבילך שאת עושה כל מה שאת יודעת ויכולה כדי להרגיש טוב יותר, כולל כמובן לבקש עזרה.
    שולחת חיבוק 🙂
    מירב

    • admin says : להגיב

      תודה רבה רבה מירבי ואכן התגובות חיזקו אותי גם בהחלטתי לפרסם ולהיחשף כמעה וגם באהבה הלא טריוויאלית הזו שזכיתי לה.
      את לגמרי צודקת בנושא של "אנחנו המאמנים והמטפלים, נציג חזות כזו או אחרת ומה יחשבו עלינו?"….האמת שה"מה יחשבו עלי" רלבנטי לכל תחום
      ומאחר ואני לא מסוגלת ולא רוצה להיות מזוייפת , החלטתי לשים בצד את "מה יחשבו" ולהיות קשובה לצרכים שלי וליכולת אולי לסייע למישהו אי שם במרחב הוירטואלי.

      המון תודה לך על החיזוק לעשייה, על האמון ביכולותי ועל התגובה החמה .
      חיבוקים חזרה ולהמשך שבוע נהדר,
      שלך,
      שחף

  16. סנדרה says : להגיב

    הי שחופונה, התגובה הראשונה שלי לא נקלטה, האמת שאולי טוב שכך. אני הופתעתי לגלות שלא ידעתי על המשבר אחרי שגלי נולדה, הרי אני חוויתי את המשבר הראשון שלי מעט לפני כשאייל נולד. מהדהים הוא שכמעט כל אחד חווה קשיים בחיים אם מסיבות בריאותיות, רגשיות, זוגיות, הורות, וכן סיבות כלכליות. האשליה היא תוצר של הפאסון, וכיום גם אשליית הרשתות החברתיות. כולנו כל העת בחופשה, בהופעה במסעדה, טורפים את החיים ופוסטים כנים, לא מחייכים ואפילו עצובים לא מקובלים.
    לחשוב שלעזוב הכל ולנסוע למקום אחר, גם אם מדובר בממלכה קסומה עובר בקלות זה פשוט בלתי אפשרי, כשיש למש נשמות שצריכות להתמודד , כל אחת עם עצמה וביחד. המסקנה שאין מטרה סופית, יש דרך, עש כאן ועכשיו ויש הצלחות וימים שפחות. דבר נוסף הוא שלדבר על הדברים ולהיעזר זה הדבק הכי הכי, זה מה שמייחד אותנו הנשים ואנשים. הדבר השלישי הוא שאי אפשר לאחוז בעונג אבל גם הכאב לא נשאר לנצח.
    הנקודה המפתיעה ומעניינת באמת היא שאת אינך מתגעגעת לחיי הקריירה שלך. זה אומר שהשתנית, ששחף 2017 מחפשת לצאת מהמירוץ לנשום מלוא הריאות ולראות מה את רוצה בשנתך ה 42.
    גם אני הפנמתי שאני לא רוצה או יכולה להיות בלחץ מבחינת עבודה, זה כבר לא מתאים לי ופשוט לא נעים לי ואני פועלת להתאים את הסביבה לשינוי שחל בי , והיא אכן משתנה. הידיעה שיש לנו את הכוח לשנות מאוד מעודדת.
    מאחלת שרק נהיה בבריאות, שנוכל לשתף, לעזור לעצמנו ולזולת. סנדרה

    • admin says : להגיב

      אמן! אמן ! אמן!
      כתבת ככ יפה ומפורט ותודה רבה על כך!
      וכן, אני בהחלט נהנית "מהורדת ההילוך" , אני נהנית שאני לא צריכה לפרסם את עצמי כל הזמן ואני הרווחתי לגמרי את 3 האוצרות שלי כי אני לגמרי יכולה לאמר שהיום הנוכחות שלי הופכת אותי להרבה מעבר לאמא, אני גם החברה הכי טובה!

      נשיקות ומחכה לראותכם בקרוב

  17. Levana says : להגיב

    אהובה אחת , כל מה שכתבת רק מוכיח כמה את אנושית ונורמלית. אם לא היית עוברת את מה שאת עוברת היה תמוה בעיניי. עשיתם שינוי מטורף עם ילדים בגילאים משמעותיים וזה רק מתבקש שהמערבולת הזו תקרה. אבל יש בך עוצמות ומודעות מדהימה ןבטוחה אני שתנתבי לכם ולך את הדרך הנכונה. וכן ככל שיחלוף הזמן השיוני יהפוך לחוויה מעצימה ומשתלמת. ארץ ישראל, החברים וההזדמנויות שיש כאן תמיד יחכו לכם. מה שבחרתם לעשות הוא השונה ונותן לכם הזדמנות חיים שרובינו לא נזכה לה. מאחלת לך ולכל המשפחה שתגדלו , תעצימו, ותהנו מכל רגע! בטוחה שכך יהיה. נשיקות

    • admin says : להגיב

      תודה אהובתי, אכן זו הדרך ויש בה משהו מאוד מלמד.
      נשיקות חזרה ומחכה לביקור שלך:-)

כתיבת תגובה

TOP