FORGOT YOUR DETAILS?

מי הזיז את הקצב שלי? – במעמד 30 חודשים בממלכה הקסומה

by / יום שני, 29 אפריל 2019 / Published in כללי
תמונה משפחתית בפסח

במעמד 30 חודשים בממלכה הקסומה,
מיד אחרי ביקור נוסף במולדת,
ועוד בפסח….יציאה מעבדות לחרות כזה…
עלו בי מחשבות חדשות, כאלו שגם אם שמתי אליהן לב לפני כמה חודשים,

הפעם הטביעו חותם ממשי על ההבנה של מי אני ואנחנו היום,
בגלל ובזכות הרילוקשיין.

מי הזיז את הקצב שלי? – מחשבות על קצב

הקצב בכבישים, קצב הקריירה, קצב קבלת ההחלטות, קצב הסתגלות, קצב של עונות השנה, קצב ההתפתחות,
קצב החיים.

"אתן יודעות שאתן מדברות ממש מהר?"
מצאתי את עצמי שואלת, בלי היסוס, שתי חברות שהקשבתי לשיחתן במהלך ארוחת ערב מאוחרת בעת הביקור בישראל.
אולי זה הגיל …
אולי זו העייפות של החופשה הצפופה …
אולי השעה (אני לגמרי טיפוס בוקר) …
אבל בחיי שמצאתי את עצמי מתאמצת לעקוב אחר מהירות חילופי המילים
וקלטתי שהיום אני מדברת במקצב אחר …
אני חיה בקצב אחר!

עד לפני שנתיים וחצי כינתה אותי סביבתי הקרובה –  "שחף הגלולה הגינגית שכל עסק צריך לצידו",
"שחף האנרג'ייזר"…
היום אני כ"כ “אומברה בלונדיני” שגם אם מישהו יביט לי בעיניים ויקרא לי " הי ג'ינגית" אין מצב שהייתי חושבת שמתכוונים אלי.

וזה טוב? רע? ככה – ככה?
זה אחר!

בקצב הרילוקשיין

ברילוקשיין יש תרגול של מקצבים משתנים בפרקי זמנים מהירים יחסית.

ובטח כשמדובר במשפחה של 5 נפשות שלכל אחד יש גם את הקצב שלו. אבל בגדול  –
תחילה, מרגע ההחלטה וקצת אחרי המעבר, יש קצב מאוד מהיר של יםםםםםםםם משימות,
גם במעבר למדינה בלי ים 😊 –
לסגור פינות במדינה שאת עוזבת,
לארגן דברים במדינה החדשה – למצוא ולארגן לכם בית, לבחור ולהירשם ולהסתגל לבתי ספר ומסגרות תומכות לילדים, להתחבר לקהילה וחברים וממש לעבוד בזה
וכן כמובן – עוד ביקור באיקאה, ועוד אחד יומיים אחרי😊 ואין סוף חבילות מאמזון (עד עצם היום הזה…) –

קצב מטורף של חיים בתוך אקסל במתכונת "בוצע" ו"לא בוצע" וכמעט אפס אוויר לנשימה .

בשנה הראשונה יש קצב של רכבת הרים מאוד מהירה – חיים בקצוות.
למטה, למעלה, ממש למטה, ממש למעלה – ימים רבים את מתעוררת ואת כבר יודעת שעוד רגע יכולה הרכבת הרים הזו לקחת סיבוב חד ומהיר הצידה – להיפתח חזית דרמטית יותר או פחות,
השאלה היא רק עם איזה ילד/ה זה יהיה הפעם.

בשנה השנייה, הרגשתי ש"רכבת הרי הרילוקשיין" מהירה קצת פחות,
כל ירידה/ עלייה, קצת יותר איטיים – מתמרחים משהו, נעצרים קצת יותר במקום,
שבסופה, יש תחושת "קצב עץ"  – כזה שנטעת אי שם לפני קצת יותר משנה והגעת לשלב שהשורשים שלו מתחילים לגדול וכל תזוזה מורגשת פחות.
ויש בתוך קצב החיים שלך, קצת יותר מקום לנשום ולתרגל מקצב אחר –
רגוע יותר
אבל….מוכר קצת פחות,
כזה שבאותה עת, את (אני) די נבהלת  – איך זה שהיום אין לי כלום מה לעשות?
מההההה – לשבת לראות נטפליקס כל היום??? זה תופס??

היום, במחצית השנה השלישית ואחרי הביקור בארץ, ממש הרגשתי שאני ואנחנו בקצב אחר –
שאני מצליחה לא להתעצבן כשאוטו מאחורי צופר, שנייה לפני שהרמזור בכלל מתחלף…
– שמילא אנחנו, אבל גם הילדים מחפשים רגעי שקט, לבד בלי להרגיש שאולי הם מפספסים משהו
– הרצון לשמור על עצמנו לא מותשים ועל כן אין כבר רצון וצורך להספיק הכלללללללל 
– להנות באמת מהעכשיו כשמדברים, אוכלים ושותים אם זה מול הים או בפאב השכונתי ועל כן הכל יכול
   להתנהל קצת יותר בסלוואו מושיין
הילדים ואני ביםשלומי ואני בים
– שאין בי לחץ מזה שחיפוש העבודה לוקח זמן כי אני שלמה עם מה שאני מחפשת ולא מוכנה להתפשר –
  אז יום נטפליקס או לקרוא ספר במשך שעות נשמע כמו אחלה תוכנית !
 – שסבלנות משתלמת ושלדחות סיפוקים זה לא ויתור אלא התייעלות וגם אם אני ממש רוצה שמשהו יקרה  
   עכשיו אבל לשלומי, אור, טל, גלי או כל אחד אחר זה פחות מתאים כי הקצב שלהם שונה, זה בסדר!
– שגם אם אני באמצע ריצה/צעידה זה לגמרי מפנק לעצור ולעשות תמונת "סרט ערבי" עם הפריחה המשכרת הזו 😊
אני בסרט
וזה טוב? רע? ככה – ככה?
זה אחר!

האם יתכן מקצב שונה בתחומיי חיים שונים?

האם אני יכולה להיות אמא מאוד קיצבית, לביאה מסתערת שלא נחה לרגע
אבל אשת קריירה במקצב איטי יותר, כזו שלא מתפשרת ולוקחת את הזמן עד שהיא מוצאת את המשרה שתעשה לה לקום עם חיוך בבוקר?

האם אפשרי להיות מכורה למקצב ספורטיבי אנרגטי אבל לקלוט שחיתוך הדיבור שלי נהייה איטי יותר? האם אפשר "לתקתק" משימות כמו שיפוץ דירה בשבוע וחצי אבל הכי להנות מלשבת ולכתוב במקצב איטי ומעמיק?

המציאות מראה לי שכן, אפשר לאמץ קצב אחר בתחומי חיים שונים
אבל
אני חושבת שהסביבה בה אנו חיים מאוד משפיעה על המקצבים האלו ולא רק ה- DNA או האישיות שלנו.
האם אוכל לשמור על קצב חיים כזה, כמו שיש לי היום, במקום תזיזיתי יותר? האם קצב הוא בכל זאת חלק מה – DNA שתמיד הולך איתך או נרכש?

אפשר לשמור על הקצב שלך בכל מקום וזמן?

כמה חודשים לפני שעברנו אמרה לי קולגה שחזרה לישראל מרילוקשיין:
"אני לא בקצב שלך….אני בקצב איטי יותר, זה מה שהבאתי איתי מהרילוקשיין ואני מנסה לשמר אותו"
תכלס – לא הבנתי מה היא רצתה…..איך אפשר לשמר קצב שמסביבך כולם חיים בקצב אחר.

זו שאלה שמעסיקה אותי לא מעט,
אני ככ נהנית מהקצב ה"אומברה הבלונדיני" שלי ואני כן יודעת שהסביבה שלי היום מאוד תומכת בזה:
סופי השבוע הארוכים
חברות שחוות איתי את אותה מציאות
מזג אוויר יותר קודר שמאט את הקצב אם רוצים ואם לא
פחות משפחה מורחבת שאת רוצה להספיק לראות בכל סופש

אני רוצה להאמין שכן, אם זה מספיק חשוב ומשרת אותך אבל קצת סקפטית – 
מה דעתך?

ולסיכום, מה הקצב שלך?
כמו במוסיקה, הקצב נותן את הטון – את החשק או האי חשק למחוא כפיים ולהתמסר למה שלשיר יש להציע, עוד הרבה לפני המילים.

יצא לך לעצור לרגע, לחשוב ולנסות לאפיין את הקצב שלך? של החיים שלך?
האם הקצב שלך נעים לך? איפה אפשר להוריד רגל מהגז ואיפה להגביר ואיפה פשוט להתרפק על הקצב שנכון לך?

מצאתי שהיום אני רגועה, נינוחה ושלמה יותר עם הקצב "אומברה בלונדיני" שלי   

אני עדיין אהיה הכי לביאה ג'ינג'ית לוחמת כשמדובר בילדים ובמשפחה שלי אבל גם את זה אעשה מול המסגרת המתאימה, המקובלת והמוכחת לטובה בקצב שמתאים לכאן ולמי שאני בתוך הכאן.

מצאתי שקצב הוא גמיש וניתן לשינוי – בשורה ממש טובה בעיני
ובכל סביבה בה את נמצאת, את נכנסת לקצב שמתאים ומותאם כדי שתרגישי נתמכת ומסוגלת.

במעמד 30 חודשים בממלכה הקסומה  – מצאתי יותר נינוחות, קבלה ואושר בקצב החדש שלי
ונותר לקווות שאדע לשמור על הקצב הנעים לי בכל זמן ומקום.
ועדיין…..לא פעם אני מוצאת את עצמי מביטה לבבואתי במראה או פשוט בוהה ותוהה –
זו אותה אני שלוקחת ככה את הזמן וחיה בקצב בריטי משו ?!

להמשך שנה נהדרת בתוך האביב/קיץ הבאים עלינו לטובה,
אם בקצב שלך להשאיר תגובה שאדע שקראת ואשמע קצת על המקצב שלך –
מאוד אשמח,
שלך

שחף פורצת גבולות בקצב אומברה בלונדיני 😊

בקצב אומברה בלונדיני

כתיבת תגובה

TOP