FORGOT YOUR DETAILS?

מה אני שווה? – במעמד יום הולדת וכמעט 1.4 זמן בממלכה הקסומה

by / יום שלישי, 13 מרץ 2018 / Published in כללי
אני עם משקפים- לא גינגית

"אני רוצה את זה מאוד אבל בהבנה וקבלה שלמה של שנינו שאני לא עובדת!"
משפט שאמרתי לשלומי כשהצגתי בפניו את הרצון שלי לעשות רילוקשיין ואת כל ההזדמנות האדירה,
שאני רואה במעבר הזה, לכל אחד ואחת מאיתנו ולתא המשפחתי שבנינו והקמנו.

אז…זה היה הסיכום!

היה גם ברור שבשנה הראשונה "כשהילדים מתאקלמים" זה מאוד הגיוני ונכון ומדויק וידה…ידה…ידה!

ומה קורה אחרי שנה ו – 3 , 4 חודשים?
או אולי אפילו קצת לפני שבכורתך, שתחייה, אומרת לך בהכי נונשלאנתיות: "אבא מפרנס אותך"!!!!

עבורי, כאישה פמיניסטית, חזקה, שבעברה גם הקימה וניהלה עסק מצליח,
ולפני כן התברגה בתפקידי מפתח בחברות מובילות וניהלה אופרציות במיליוני שקלים,
כיווץ ת'בטן ברמות שקשה לתאר במילים.

את התשובה אני יודעת לדקלם, היום גם מתוך שינה.
לקח לי זמן לבנות אותה, לשתף את שלומי ולאמר אותה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים:
"אבא עובד מחוץ לבית ומרוויח כסף, 
אמא עובדת בתוך וסביב הבית וחוסכת כסף,
ואתם נהנים משני הורים נוכחים יותר, מותשים קצת פחות ולא חיים "כילדי מפתח""

אבל….

במעבר כמו רילוקשיין,
כשהחלטת כזו החלטה,
שנשמעת סופר הגיונית בישראל ובשנה הראשונה
וגם בשנה ה – 2 את לא מוכנה להיות יותר ה – "סופר וומן" שהיית בישראל שגם עובדת בתוך הבית וגם מחוץ לבית, 
את כן מתחילה לשאול את עצמך, בטח במעמד "אופס, גדלתי בשנה"… – מה אני שווה?

Easy life

לפני כשנה וחצי….
כבעלת עסק, ידעתי בכל יום לציין הצלחות גדולות וקטנות –
עוד נרשמים לסדנה,
עוד מכירות לערכת המשחק שפיתחתי – למגנט חוזקה
עוד לקוחות שמבקשים לשריין פגישה
עוד פיצ' מוכר במפגש הנטוורקינג
וכדומה….
אז, זה בא לי יותר בקלות.

והיום?
היום אני מסתכלת על רשימת החוזקות שעשיתי לעצמי ביום הולדת 42 ( לפוסט של לפני שנהלחצו כאן)
את מחציתה עשיתי לבד, את המחצית השנייה השלימו קרובים וקרובות לי,
וכשאני מסתכלת עליה כעת, אני מבינה שחלק מהחוזקות הללו, צריכות להתחזק קצת!

 אז איך מקבלים תשובות לשאלות הללו? –  
מה אני שווה, כשאני "עיקר הבית" ואין לי עסק או קריירה ענפה?
איך לייצר רוטינות של פרגון והערכה בסביבת "העבודה" שלי (סביב הבית)?

אלו הצעדים שעבדו עבורי, מקווה שהם יתנו ערך גם לך – מוזמנים לאמץ אם מתאים –

1. מודעות וקבלה עצמית –
אני אוהבת שמעריכים אותי.
מניחה שכולנו אוהבים מילים טובות, פרגון והערכה .

לא פעם שמעתי שאם אנו מרגישים בטוחים בעצמנו, אנו צריכים פחות חיזוקים מהסביבה.
אולי…
לקח לי זמן להבין, שלי, זה לא מספיק!

אני לרוב, פועלת מהראש, אז מצאתי צידוקים לצורך שלי בהערכה חיצונית בסביבה שלי:

למשל שבסביבת עבודה /לימודים יש רוטינות להענקת פידבק ומשוב , זה מאוד טבעי ו"נעוץ" ביומן:
שיחות משוב,
ימי הורים – מורים,
בונוס למשכורת ,אופציות ושלל צ'ופרים,
תעודת הוכרה מול תלמידי בית הספר בתחום כזה או אחר,
וכדומה…

אז למה שלא לייצר כאלו רוטינות גם בסביבה שלי – בבית?!:

בשלב המודעות – בחרתי לחמול את עצמי בתובנה שאני לא צריכה להילחם בצורך הזה להערכה מבחוץ,
כן להשלים ולכבד את חלק הזה שבי
ובשלב הבא – לא להתבייש לבקש את זה מהסביבה שלי – סביבת הבית.

קצת כמו לקבל את עצמי "סבתא במשקפיים":
אני עם משקפים- לא גינגית

2. שיתוף –  

השיתוף הוא קריטי בעיני בגלל ש –
א. לא מאמינה בלשמור בבטן – לא תמיד קל לי להתמודד עם "העימות" שעלול להגיע, ובכל זאת למדתי כי עדיף להתעמת, מאשר לאבד את עצמי.

 ג. לרתום את הסביבה – יש דברים שאני יכולה לעשות לבד, לקבל הערכה חיצונית, קצת קשה לעשות לבד…
לא יכולתי לצפות שהסביבה שלי תהפוך בן לילה "לקוראי מחשבות". לעיתים אנו מצפים ולא מבינים למה זה לא מתממש ואם רק היינו אומרים….הכל יכול היה להיות הרבה יותר דבש! וכפולנייה….אני לא מוותרת על הדבש!:-)

בשלב השיתוף – למרות החשיפה, כביכול, והקושי לעיתים להודות בצורך באחרים,
לא שמרתי בבטן ולשמחתי זכיתי בסביבת משפחה ובית תומכת ומבינה!

3. לעשות ולא רק לדבר –

אמנם אני כבר לא ג'ינג'ית בשיער ( יותר מדי תחזוקה :-))
אבל אני לגמרי אישה של מעשים ולא רק דיבורים – סוג של נשמה ג'ינג'ית!

עשייה – תנועה – שליטה – לא לוותר – לחיות : אלו המילים שעלו לי כשהצעתי למשפחתי האהובה להכניס רוטינות קבועות לחיי היום יום שלנו ובנוסף להרוויח גם מרחק מה מהמסכים/טאבלטים/סמארטפונים שכמעט תפורים לכולנו לידיים:

3.1 שעת משפחה –
מזה כ- 4 שבועות +- שבין השעה 19:00-20:00 אנו מניחים בצד את כל המכשירים האלקטרונים למיניהם, ונמצאים ביחד. (פחות בערב שחברים או משפחה באים לבקר – לפעמים יוצאים קצת מהשגרה וגם זה בסדר)

בהתחלה חשבו בני הבית "שהחלקתי" על השלג ….
אח"כ זרמו איתי ואפילו קצת נהנו
ביום השלישי טל ביקשה שזה יהיה שעתיים ואור התעקש שלא נוותר על זה אףףףףףף יום ואפילו גלי עזבה את האייפד בשמחה ב- Break Time (השם החדש שנתנה ל"שעת המשפחה")
היום, כבר מאוד חשוב לשמר את זה ולא לתת לרוטינה להתמוסס…

אז מה עושים ב"שעת משפחה"?:
– כל אחד בתורו בוחר משחק ומשחקים ביחד למשל –  מחבואים (אהוב על גלי), התעמלות ( אהוב על אור), טורניר "בול-פגיעה" (אהוב על טל כי היא תמיד מנצחתJ) וכדומה….

– מכינים ביחד ארוחת ערב ועורכים ביחד את השולחן …..אה, כן אח"כ גם מפנים ביחד את השולחן
– משחקים את המשחק "כל הכבוד"!

(תודה סיסטר על ההשראה XX)
מאחר ואין מכשירים אז לא יכולתי להוסיף תמונה ב- LIVE, קבלו תמונה מרגשת בצעידה בבוקר לבית הספר:
משפחה צועדת ביחד

3.2. משחק "כל הכבוד" – הרוטינה לקבלת משוב יום יומי ויכולת להעצים את בני המשפחה ואת עצמנו:

כללי המשחק:
כל אחד בתורו, לרוב כשאנו כבר בביסים האחרונים של ארוחת הערב,
אומר לכל אחד מיושבי השולחן "כל הכבוד" על מעשה/התנהגות רצויה שהוא נחשף אליה,
לבסוף כל אחד מסיים את תורו, לא לפני שהוא מציין "כל הכבוד" לעצמו על מעשה/התנהגות שהוא מעריך בעצמו/מה.

זה יכול להיות הצלחות קטנות ושימת לב לדברים קטנים, למשל:
– כל הכבוד שעזרתי לקפל כביסה
– כל הכבוד שלא בכיתי היום כשרבתי עם אור
– כל הכבוד שסידרתי את החדר בלי ויכוחים
– כל הכבוד לאמא ש…..

ופתאום…,פתאום…מילים חמות יום יומיות מגיעות אלייך ישר ללב
ופתאום….,פתאום…את רואה שלא לוקחים אותך כמובן מאליו כי כן שמים לב להמון דברים שלא חשבת שישימו לב
ופתאום….פתאום….את מחויבת למצוא הצלחות יום יומיות שלך בסביבת הבית

ופתאום….את מרגישה שווה יותר!
גם שהמחמאות "משתנות" מאלו שהיית רגילה להן בעבר, ועוסקות יותר בבישול הטעים שלך, בדאגה לכל בני הבית, בעיצוב הבית/החדר/המרפסת וכדומה…
(הברכה מטל ליום האם – התרגשתי )

אמא גיבורה

נ.ב – גם אם לא לכולם מתחשק לשחק, אני מקפידה לאמר את דברי גם כדי לשמח אחרים וגם כדי לא לשכוח את עצמי!

3.3 נתינה אמיתית וגם מתוך מקום להרגיש משמעותית –

במחשבות על השאלה הזו, שצצה לי כ"כ הרבה פעמים בשבועות האחרונים- מה אני שווה?
עלו לי לא מעט תמונות ומחשבות על ההתנדבות, הנתינה, הפרוייקטיים למען הפרט והקהילה שעשיתי כשהייתי אותה "סופר וומן" בישראל כבעלת עסק, עם איש יקר שטס מלא לחו"ל, 3 ילדים קטנים יותר מעכשיו לגדל ולדאוג להם וידה…ידה…ידה

נתינה היא ערך, מצפן חיים שציינתי לעצמי, שאחזור אליו, כשעוד תכננו את הרילוקשיין, ברגע שארגיש שהגיע הזמן.

היום אני גם מבינה שמעבר לתחושה הטובה שהנתינה מאפשרת לך,
היא גם מאפשר משהו הרבה יותר משמעותי – להרגיש משמעותית לאחרים = להרגיש שווה!

אחרי שחקרתי, בדקתי, התייעצתי,
בעקבות המלצה של מישהי שכבר מכירה אותי היטב,

מצאתי את העמותה בשבילי,
ולפני כשבועיים, הגשתי בקשה, מילאתי טפסים באנגלית, דאגתי לממליצות
ותחזיקו לי אצבעות –
מקווה לקבל תשובה חיובית,
ולהצטרף לארגון שעושה פה קסמים למען נשים
שרק מהמחשבה על כך שאהיה חלק ממנו –  אני מאושרת!

3.4 הכתיבה שלי –

חונכתי, בהיותי מנהלת שיווק במיקרוסופט ואח"כ במטריקס, שעלי לתת ערך כדי להיות שווה!
עד היום, אני סופר מאמינה בגישה הזו.

לעיתים כשעובר החודש ואני יודעת שעלי לשבת ולכתוב, לא תמיד בא לי!
היום אני יודעת שאני חייבת את זה לעצמי,

אני מניחה שכל מי שכותב/ת בלוג, יודע, גם אם הוא לא מודה בזה בלב שלם,

הפידבקים, התגובות, והמילים שאת/אתה כותבים לי אחרי פרסום כל פוסט,
שווים את שעות הכתיבה ומעלים את האגו לשמיים.

אז נכון שכתיבה היא טיפולית לגמרי,
עבורי, היא גם מקור לקבל פרגון, הערכה ומילים חמות והנה אני אומרת את זה Out loud –
במידה ונתתי ערך כמובן:-)

3.5 הרחבת מרכזי חיים –

כשאת (אני), "עיקר הבית", מרכז החיים שלך הוא מן הסתם…. הבית.

כשאת ( אני), מגיעה לשלב שאת רואה כי הילדים כבר לא "בשנת ההסתגלות" הראשונה לפחות,
ו"הבית" סך הכל מתפקד,
את ( אני), מחפשת עוד…
גם כי כבר קצת משעמם לך וגם כי את (אני) מבינה שאת רוצה משמעות שמוערכת ברמה הפנימית והחיצונית.

אז נכון שעוד לא התחלתי את הדוקטורט,
בכלל נראה שמדובר בתהליך די זיסיפי ומלא מכשולים,
אבל כבר הבנתי:
שזה מה שאני רוצה,
שזה יקדם אותי עוד צעד להמשיך להיות מאושרת,
שזה יגרום לי להרגיש סופר שווה – לא בכלל הטייטל, אלא בגלל שאולי אני יכולה?
ומזלי יש לי גיבוי מלא מהבית – תודה מכל הלב לאיש שלי – ממי – זה ממש לא טריוויאלי וזה מרגש אותי ברמות XX

ומי יודע מה יהיה?
לפחות אני מכוונת ועושה ולא רק מדברת – מפרגנת לעצמי על כך:-)
היוניברס

 לסיכום ועוד רגע ליום הולדת 43,
אני מוסיפה לעצמי 2 חוזקות אחת לשנה זו ואחת לשנה הבאה,
חוזקות שנחשפתי אליהן השנה ואני שמחה שאימצתי אותן קרוב אלי:

43. חמלה אישית
44. לדבר בשפת הרגשות – שפה מרככת ונוגעת במיוחד

תודה שקראת אותי עד כאן,
זה לא פוסט קל "וזורם" עבורי לכתוב ולחשוף החוצה,
ובכל זאת מקווה שהוא נתן לך ערך ואם כן…כבר הבנת כמה טוב תעשה לי תגובה שלך:-)

שיהיה לנו אביב שמח ופסח אביבי במיוחד ( גם בלונדון בבקשההההההה)

שלך,
שחף
מצפנים פורצת גבולות ברגע של חיבוק עצמי , רגע לפני יום הולדת.

חיבוק עצמי

הקרדיט לתמונות המשפטים החכמים, היישר מהספר שקנו לי באהבה חמותי וגיסתי היקרות לי בביקורן אצלנו
– מתנה לחיים – אוהבת אתכן וכבר מתגעגעת מלא!

Gift

 

12 Responses to “מה אני שווה? – במעמד יום הולדת וכמעט 1.4 זמן בממלכה הקסומה”

  1. סנדרה פולק קנר says : להגיב

    נפלא, ממש בא לי להעתיק ולהעביר בוואטסאפ המשפחתי שלנו.
    לא מובן מאליו לא להתפרק ולרטוו אלא ליזום ולבנות בעקביות את העולם לו את זקוקה.
    את מלאת השראה. תודה

    • admin says : להגיב

      תאגידי חופשי להעתיק ולהעביר אם את חושבת שזה יעניין אותם😉
      תודה סנדרוש על תגובתך והמילים החמות
      בהחלט מנסה לעשות ולא רק לדבר או לקטר או לרטון
      זה לא פשוט
      אבל יותר פשוט ופחות מעייף מלהיות במוד קורבני.
      דש ונשיקות לכולם❤️

  2. מירי עידן says : להגיב

    נפלא שחף. אהבתי מאוד והתחברתי.
    קודם כל לגבי הערתה של טל שאבא מפרנס אותך.
    ענית לה נהדר ולעניין. אבלא לא היה יכול לעשות קריירה כזו לולא את היית שם עבור כולם. זה ברור.
    ובכלל כל התהליך שאת עוברת עם המשפחה הוא נפלא.
    באמת שכבר אין לך מה להוכיח לעולם. רק להיות מרוצה מעצמך ועם עצמך.
    ןלעשות טוב לעצמך ולסביבה. הקרובה והרחוקה, אם זה עושה לך טוב.
    בדיוק כמו בשיר – תעשי רק מה שאת אוהבת.
    אוהבת אותך ותודה על השיתוף המרגש ומעשיר.

    • admin says : להגיב

      אמן מירוש ותודה על המילים החמות
      על שאת לצידי – אני ממש מרגישה את זה
      על תמצית הדברים שאת רושמת ותמיד ככ מדוייקת ונוגעת
      אוהבת המון

  3. שרית says : להגיב

    שחף מהממת שאת! יש המון נקודות שאני לגמרי מתחברת אליהן ואני בהחלט מאמינה בכוחה של הכתיבה. יש נקודות שאשמח להעמקה למשל באיזור המודעות וההערכה העצמית. מה דרכי הפעולה? מה זה אומר עבורך לדבר בשפת הרגשות? את נהדרת ואני מעריצה אותך על תהליכי ההתפתחות שלך בכל מקום ובכל מצב. מזל טוב אלופה!

    • admin says : להגיב

      תודה רבה שריתי😘 איזה מילים חמות שעושות נעים בלב!
      לדבר בשפת הרגשות אומר לא לדבר רק לוגית – מה שהכי קל לי, אלא לשים לב יותר למה אני מרגישה ולדבר משם וגם אם אין מיד פתרונות מהראש, זה בסדר להיות רק במקום הרגשי.

      דרכי הפעולה למודעות אישית היא קודם כל לעצור ולחשוב ולהעמיק עם עצמי אם פחות טוב לי אז למה ומה חסר? כך הגעתי להבנה שחסרה לי הערכה ושאני רוצה ממנה יותר מהחוץ ומבינים

      מרווה ששפכתי עוד קצת אור😘

  4. שלומית לפיד says : להגיב

    ממי שלי, נהדרת בכתב כמו בשיחה 1:1, ואפילו יותר, כי ככה הערך העצום שיש לך לתת עובר הלאה להרבה הרבה יותר נשים!
    השיחה שלנו עדיין מתנגנת לי בראש ולוקחת אותי להרהורים.
    מזל טוב ונשיקות, עד לשיחתנו הבאה.

  5. admin says : להגיב

    תודה בובי
    גם לי מתנגנת השיחה שלנו וכמה כיף לי שיש לי חברה כמוך בחיי
    אוהבת המון ומודה על המילים החמות❤️

  6. Yonit Tzuk says : להגיב

    כמה הזדהות יש לי עם הפוסט הזה שלך. כמה חמהל ורגשות ואהבה. ואיזה אמיצה שטסת ממש בגיל ה40. בעומק משבר גיל ה40, ואולי זה בעצם הפתרון הכי טוב
    אוהבת אותך, מאחלת לך אהבה עצמית ומשפחתית. למדתי הרבה מהפוסט הנוכחי. תודה

    • admin says : להגיב

      תודה רבה יוניתי על תגובתך האוהבת שישר מחממת לי ת׳לב ואת האגו😘
      המילים שלך חזקות ומשמעותיות עבורי
      כמי שחוותה בעצמה תהליך ומעבר כזה
      וכן אני מאמינה שאלו תחושות שאמהות באשר הן יכולות לחוות.
      אני עברתי את משבר גיל ה ״40״ בגיל 37 בערך עם ההפלה שהיתה לי ואז מצאתי נחמה בלימודי אימון וגם ידעתי שאהיה בעלת עסק בתחום.

      היום אני מבינה שאתגרים יש כל הזמן ובכל גיל ובחוכמה היא לעשות ולא לשקוע ולהפיק לקחים להמשך כך האתגרים שבשליטתי פחות גדולים.

      סורי על החפירות 😉
      חיבוק אוהב ממני
      כעת זו

  7. נטע says : להגיב

    שחף,
    לא הכרנו אישית כשעבדתי במטריקס אבל ידעתי שיש שחף במטריקס.
    את מתגלה פה בבלוג כאישיות מדהימה, קראתי כמה וכמה פוסטים והיכולת שלך להיות עם עצמך בשקט ולפרגן לעצמך להיות עיקר הבית, היא מדהימה! כל הכבוד!!! 🙂

    • admin says : להגיב

      וואי נטע – ריגשת אותי והעלת בי זכרונות יפים של תקופה מלאת אתגרים וסיפוקים בסביבה צעירה ודינאמית. תודה רבה על המילים החמות וכיף לי שאת כאן 🙏 מסרי דש במטריקס ושתהייה אחלה שנה טובה

להגיב על סנדרה פולק קנר

TOP